השוק מתמחר עלייה לצורך ירידה בריביות. מה הוא רואה מעבר לאופק? ועל מה מצביעים כבר עכשיו האינדיקטורים? עמי ארביב עם תמונת מצב במאקרו ובשוקי ההון
האינפלציה מוסיפה להיות המטרד העולמי המרכזי, אם כי ברוב 20 הכלכלות החזקות בעולם – שהן 90% מכלכלת העולם – המצב טוב יחסית, עם סימנים של בלימה או לפחות האטה בעליות המחירים. מנגד, הספירלה נמשכת: התייקרות חדה של חומרי הגלם, שמשפיעה על היצרנים ותגולגל לצרכנים.
אפילו החיטה בירידה
בארה”ב האינפלציה עומדת על 8.6% – האטה מסוימת בקצב. יהיה מאוד מעניין לראות את השיעור בחודש הנוכחי. אינפלציית הליבה (ללא אנרגיה ומוצרי מזון) יורדת כבר ממרץ – משיא של 6.5% ל-6% כיום. זהו המדד העיקרי מבחינת הפד, וזו גם תקוותו. תחזית השוק (לפי מחיר האג”ח) היא סולידית: 2.37% לעשר שנים קדימה ו-3.15% לשנתיים. אפשר כבר לראות את הירידות במחירי הסחורות – אפילו החיטה ירדה משמעותית; בהובלה הימית, הן בקונטיינרים והן בתפזורת, ובעיקר מסין; ואת זמני האספקה מסין שחזרו לשגרה. אינדיקטור נוסף: ירידה משמעותית במחירי מכוניות יד שנייה (נרכשו בכמויות מאז הקורונה, הן כשומרי ערך והן בשל העיכובים באספקת מכוניות חדשות).
השוק צופה מיתון, אבל כמה עמוק?
המשקיעים מבינים שהאינפלציה עומדת לרדת, גם אם זה ייקח עוד כמה חודשים. יו”ר הפד אמר זאת במפורש: זה עומד בראש סדר העדיפויות מבחינתו דרך העלאת ריבית אגרסיבית, ולו גם במחיר של מיתון. 92.4% מהמשקיעים מעריכים שהריבית תעלה החודש בעוד 0.75%-0.5%. על פי עקום התשואות, שמראה השתטחות ואפילו היפוך (שמשמעותו: תשואה נמוכה יותר על אג”ח ממשלתי ל-10 שנים מאשר לשנתיים), השוק צופה עלייה של עד 3% בריבית ולאחריה ירידה. כלומר: מיתון. רק על עומקו של המיתון הצפוי יש כרגע מחלוקת.
האינדיקטורים מראים האטה
בשאר האינדיקטורים: מדד מנהלי הרכש (PMI) שבודק את זרם ההזמנות מאותת על האטה אבל עדיין במגמת התרחבות, וזה נכון הן בשירותים והן בתעשייה ברוב ה-G20. תורכיה כבר בהתכווצות בצד אינפלציה גבוהה, שזה מצב של סטגפלציה שקשה מאוד לצאת ממנו. במדד ההזמנות החדשות בסקטור התעשייה בארה”ב ניכרת כבר תחילת התכווצות (מתחת ל-50 במדד). המלאי העצום שנצבר במחסנים בקורונה הולך ויורד, כאשר המבצעים ששואפים להיפטר מהסחורה הם בינתיים גורם ממתן לאינפלציה. גם קצב העלאות השכר מאט, והפד “שואב” נזילות מהשוק ומזמין ירידות מחירים נוספות. הסנטימנט הציבורי להוציא על מוצרים לא הכרחיים פוחת: 45% מהאמריקאים ו-41% מהאירופים שלא טסים בקיץ הזה מסבירים זאת בחוסר יכולת; שליש מהאמריקאים מעדיפים לחסוך כעת. כל אלה הם מהסממנים של ספירלת מיתון, שעלולה להחליף את ספירלת האינפלציה.
הגז מזנק, הנפט מדשדש, הציבור רוצה גרעין
מחירי הנפט נכנסו לדשדוש של 120-100 דולר לחבית (מי זוכר שרק לפני שנתיים זה עמד על אפס ואפילו תעריף שלילי בחוזים). אנחנו רואים סוג של האטה, וזה לא כל כך קשור למאמצים של ביידן מול סעודיה; זה נוגע יותר לחשש ממיתון. בהקשר הזה מעניין לראות את הקורלציה שבדרך כלל מתקיימת בין עלות המתכות לתעשייה לבין מחירי הנפט. השנה זה התהפך בשל העיוות בהיצע הנפט, ובלי קשר לביקושים. עוד תהליך מעניין – הראינו את זה ביפן אבל זה נכון גם באירופה, בעקבות התייקרות הגז הטבעי והחיפוש הנואש אחר חלופות – הוא הזינוק בתמיכה הציבורית באנרגיה גרעינית. אין ספק שמחירי הנפט והגז משבשים לכולם את החיים.
המלכוד של אירופה
האינפלציה באיחוד גבוהה (8.6%, אינפלציית הליבה האטה ל-3.7%), שיעור האבטלה ממשיך לרדת (6.6%), הסנטימנט הצרכני בירידה, מחירי הגז “משגעים” את הגוש, והחודש יחלו צמצום כמותי והעלאת ריבית מוגבלת (0.25%). כאן צריך לזכור שגוש האירו נמצא במלכוד: העלאת ריבית חדה עלולה ליצור משבר חוב מחודש באיטליה וביוון, למשל. ממילא טוענים באירופה שהאינפלציה קשורה יותר בחוסר בהיצע, ולא בעודף ביקושים. האירו נחלש לשפל היסטורי ביחס לדולר, בין היתר בגלל המאזן המסחרי (ייבוא לעומת ייצוא), והוא מחליש את כוח הקנייה בחו”ל ופוגע בעסקים. עולה גם חשש ממשבר הגירה חדש. בריטניה נמצאת במלכוד משלה סביב הברקזיט לצד אי ודאות פוליטית, עם התפטרות ראש הממשלה שנותר בינתיים בתפקידו.
ההתאוששות של סין
הכלכלה הסינית חוזרת להתאוששות זהירה בסיוע מדיניות מרחיבה של הממשל, למשל: צמצום רגולציה בחברות טכנולוגיה. מדיניות ה”אפס הדבקה” עדיין מקשה. מנגד, האינפלציה הנמוכה (סביב 2.6%) מאפשרת הקפאה או הורדת ריבית. מדד מנהלי הרכש שהיה בדעיכה זינק מעלה בחדות.
בינתיים בישראל: אי של יציבות
התעסוקה אצלנו כמעט מלאה, לא צפוי מיתון, האינפלציה עולה אך נמוכה יחסית לעולם (קצב של 4.1%, תחזית ל-4.5% שנתי, 2.4% שנתי ב-2023). בנק ישראל חוזה צמיחה של 5% ל-2022 ו-3.5% ל-2023. הריבית עלתה במידה ניכרת ל-1.25%, עם תחזית של 2.75% לעוד שנה כמסר לשווקים, שמבינים ומתכווננים. השקל נחלש ב-13.2% מול הדולר (מימוש עשוי לאזן מעט הפסדים למי שמושקע בשוק האמריקאי). בת”א 35 המימוש עדיין קטן יחסית. בסך הכול, ישראל היא אי של יציבות הן מבחינת האינפלציה והן בשווקים.
שורות תחתונות
קיץ זו התקופה שבה ממילא השווקים מורידים הילוך. השוק מצוי עדיין בחרדה אבל קצת פחות משהיה (בין Fear ל-Extreme Fear ב”שעון” שלנו). השוק מתמחר כעת ירידה בסיכוני האינפלציה ועלייה בסיכוני הרווחיות ובחוב החברות. המשקיעים ממתינים לראות את הדוחות הכספיים, שמגיעים הפעם בתקופה רגישה במיוחד. ועוד נקודות לסיכום:
- השלכות המלחמה באוקראינה פוגעות ביציבות הכלכלית ובשווקים.
- התיירות הנפתחת חרף הקשיים מסייעת להתאוששות הענף על כל נגזרותיו.
- בורסות ארה”ב נסחרות עדיין במכפילים גבוהים, הרגישים מאוד להעלאות ריבית או לירידה ברווחיות החברות. ככלל, פרמיות הסיכון סבירות כעת. תרחיש דובי ממושך הוא אפשרי אם האינפלציה לא תרד.
- קיים עדיין חשש גבוה ממיתון או האטה משמעותית, אם כי הנתונים עוד לא ממש תומכים בכך.
- הסיכונים העיקריים לשווקים: היפר אינפלציה, מיתון וסטגפלציה, לצד סיכונים גיאופוליטיים.
- הכלכלה הישראלית מפגינה עוצמה ונסחרת עדיין במחירים נוחים יחסית לעולם.
- ההתאוששות בסין מצדיקה חיפוש הזדמנויות מעניינות להשקעה.
עומר רבינוביץ’ מזכיר את הטעות של המשקיעים היותר מנוסים: ההנחה שרוב ציבור המשקיעים הוא כמותם, כלומר מבין שירידה היא גם הזדמנות, שעת כושר של מכפילים אטרקטיביים שחיכינו להם זמן רב. בפועל, רוב המשקיעים שואפים להפחית סיכון, וכשהם רואים ירידה, הם יוצאים. זה בדיוק הגל הנוסף שעשוי להתחולל כעת בעקבות כותרות העיתונים. לאלו ששוקלים עכשיו לברוח, עמי ארביב מציע במקום זה לנהל את הסיכונים בצורה חכמה יותר.
