החשש למיתון עולמי עלה משמעותית, אבל הנתונים עדיין מעורבים
אנחנו חיים בתקופה מאוד מעניינת, וחשוב לעשות סדר בדברים ולהציג אותם בדרך שמאפשרת לקבל החלטות בחוכמה. בפרט לאור מה שמתחולל ברשתות החברתיות, עם כמות אסטרונומית של אינפורמציה ודיסאינפורמציה, כולל אמירות שגויות לחלוטין שמשפיעות על קהלים רחבים. נדרשת זהירות.
מישהו שדווקא כן כדאי להקשיב לו הוא מייקל ברי, גיבור הסרט “מכונת הכסף” (The Big Short), שזיהה בזמן את משבר 2008 ומנהל כיום כמה קרנות גידור. הוא סבור שהשוק ספקולטיבי כעת אף יותר מערב המפולת של 1929. נבואות זעם לקריסה של 75% הביאו אותו למכור כמעט הכול, למעט ריט של בתי סוהר פרטיים. אז הנבואה אומנם לא ניתנה לאיש, אבל כן מעניין לנסות להבין מה הוא רואה. תיקון כלשהו היה צפוי, לאור העליות הממושכות והיחלשות הנתונים בשילוב היציאה מהקורונה והמלחמה באוקראינה. אבל מכאן ועד קטסטרופה בסדרי גודל היסטוריים, עדיין יש מרחק.
האינפלציה הכללית בעולם כבר עומדת על מספרים מכובדים, ובמקומות רבים המצב אף הוחמר ביחס לחודש הקודם. בצרפת ובספרד, למשל, ההחמרה באינפלציית הליבה משמעותית אפילו יותר, מה שאומר שהיא רחבה ולא מושפעת רק מהתייקרות המזון והאנרגיה. בהתאם, הריביות בעולם כבר גבוהות (דו ספרתיות בברזיל, תורכיה וארגנטינה), אם כי לא הועלו באגרסיביות בארה”ב ובאירופה.
במצב של אינפלציה גבוהה יחסית, והעלאות ריבית לצורך בלימה שלה, המניות צריכות להיות זולות יותר. בפרט כשאין צמיחה ברווחים. מגמה נוספת שניכרת עתה היא ההתכווצות הגלובלית בנזילות (שזינקה בעקבות הדפסת הכספים ב-2020): יש פחות אג”ח, פחות כסף לממשלות ולציבור, וגם ריבית שעולה והופכת את הפיקדונות לאטרקטיביים מבעבר. הצפי הוא שההתכווצות תימשך, ואיתה גם הנכסים – בהחלט נורת אזהרה. באופן כללי, מדינות רבות נמצאות כעת בסיכון למיתון (רוסיה, אוקראינה ומיאנמר כבר שם). ישראל, אי של יציבות, נמצאת דווקא בהתרחבות.
ב-S&P500 קו המגמה בירידה כבר מנובמבר. היו קצת עליות ואז שלושה שבועות של תיקון כלפי מטה. כעת נעצרה הירידה, אבל אין לדעת אם כך יהיה גם בהמשך. במצבים כאלה בעבר, הזיגזג התכווץ בהדרגה, התנודות נעשו קטנות יותר, ואז הסתמן קו ברור – כלפי מעלה או מטה. זה הגיוני, כי אנחנו בסוג של המתנה: התמתנות באינפלציה? המשך העלאות ריבית? אולי הסכם עם רוסיה באופק? כלומר, אין ודאות שהולכים לקטסטרופה, ולכן השווקים לא מתרסקים. אבל השוק בהחלט לא שורי, ואין סימנים לפריצה כלפי מעלה.
הפד נלחם באינפלציה גם במחיר מיתון
האינפלציה בארה”ב מראה סימנים של האטה מסוימת: היא ירדה מ-9.1% ל-8.5% והתייצבה באינפלציית הליבה. השוק, לפי תמחור האג”חים, מעריך אינפלציה בסדר גודל של 2.4% ב-10 השנים הקרובות, 2.5% ב-5 שנים. כלומר: התייצבות, ולא היפר אינפלציה שתלווה אותנו שנים קדימה. יש גורמים רבים שתומכים בתזה הזאת: מחיר הנפט כבר ירד ל-86 דולר, אם מחשש למיתון (שבו יש ירידת מחירים טבעית עקב צריכה ותובלה פחותות) ואם בשל פתיחת רזרבות בארה”ב כדי שלא להגיע לבחירות האמצע עם מחירים בשמיים. יש גם הגדלה בתפוקה ודיבורים על הסכם עם איראן, אבל זה יחסית בשוליים. אומנם, המחיר לא יוכל לרדת דרמטית כל עוד המשבר עם רוסיה נמשך (ואין חלופות זמינות משביעות רצון). אבל כשמחיר הנפט נרגע, זה משליך על החשמל ועל הכול כמעט ומהווה גורם דפלציוני.
עניין נוסף הוא מחירי הדיור: בגולדמן זאקס חוזים ירידה חדה ב-39% מהערים בארה”ב, עם השפעה ישירה של הריבית העולה. מכירת בית חדש לוקחת כיום למעלה מ-10 חודשים, וזו נורת אזהרה נוספת. בעבר, נתונים כאלה בישרו על מיתון.
סנטימנט הצרכנים – האם מנטלית הם מוכנים להוציא, ולא רק על מה שחיוני – פחת מעט. תחזית הצמיחה ל-Q3 של השנה ירדה ל-1.3%. מדד מנהלי הרכש, שבודק את קצב ההזמנות בחברות, כבר ירד ל-51.5 בתעשייה ול-43.7 בשירותים, כאשר מתחת ל-50 זו התכווצות ממשית. עם זאת, נציין שיש פער בין המדדים השונים בתחום, כאשר לפי ISM הנתון בשירותים הוא 56.9. עקום התשואות כבר התיישר לגמרי, לפרקים אפילו התהפך, וזה מנבא חזק מאוד למיתון.
הריבית גבוהה לכאורה (2.5%), אבל צריך לזכור שבשנת 2000 היא עמדה על מעל 6% וב-2008 על 5%. נראה שהפד שומר על אופטימיות, בין היתר בהשפעת שוק העבודה שמוסיף להפגין עוצמה. בשורה התחתונה, יש בשוק האמריקאי ירידה קלה בסיכוני האינפלציה, עלייה בסיכון למיתון ודחייה בהורדת הריבית. אם השוק האמין שההורדה תגיע בדצמבר או בינואר כדי למנוע מיתון, הפד הבהיר שזה לא יקרה עד אשר נראה את האינפלציה מתכנסת בחזרה לאזור ה-2%. גם במחיר של מיתון.
התכווצות באירופה, אי של יציבות בישראל
אירופה אף היא בהתכווצות. המכפילים בה מעניינים כעת – זולים הן ביחס לארה”ב והן ביחס להיסטוריה. העלייה הדרמטית במחירי הגז, והאספקה שלו שהולכת ומתכווצת, החזירו את ייצור הפחם בכמויות והובילו לחידוש מלאים בכל דרך. זה, יחד עם פעולות ספקולטיביות של משקיעים, כבר הוריד את מחירי הגז. הממשלות יוזמות סבסוד לצרכנים הביתיים, אבל בלי הגבלה של הכמות, עלול להיווצר מחסור. יש בגוש היורו גם עניין של מדיניות מוניטרית אחידה לעומת מדיניות פיסקלית שונה בין הממשלות, מה שעלול להקשות על ההתמודדות עם המשבר. הסיכון לסטגפלציה – מיתון בשילוב אינפלציה – שקשה מאוד לצאת ממנה, עלה משמעותית. בשל הקשרים הכלכליים והעסקיים הענפים, זה עלול להשפיע בעקיפין גם עלינו.
בישראל, התעשייה (למשל לפי מדד מנהלי הרכש) נראית בסדר גמור, האבטלה נמוכה (4.3% לפי הלמ”ס), מספר המשרות הפנויות גבוה, המכפילים אטרקטיביים יחסית למרות טלטלה מסוימת, פרמיות הסיכון בסדר גמור, וניכר שיש הרבה עניין – לא מעט כסף זר זורם להשקעה בישראל. אי של יציבות, כבר אמרנו. יש כעת אלטרנטיבה למניות: אג”ח ממשלתי שקלי, למשל, כבר נותן 3% – עדיין הפסד ריאלי, אבל גם זה עשוי להשתנות אם האינפלציה תרד. גם השקעה צמודת מדד ל-10 שנים כבר נותנת משהו. השקל באופן כללי מתחזק, וברגע שהאינפלציה תדעך והטלטלה תחלוף, יש סיבות טובות להניח שהוא יחזור לעוצמות שהיו לו. הסבירות למיתון נמוכה, וישראל מוצאת את עצמה בנבחרת מכובדת בגרף העושר מול האושר, לצד הסקנדינביות, לוקסמבורג ושוויץ.
סיכום עולמי
- המלחמה באירופה מחמירה את הפגיעה בגלובליזציה – אוקראינה הופכת משל לעולם, שמנסה לקרב את אמצעי הייצור.
- יש סימני האטה בקצב האינפלציה העולמית, וזה מבורך.
- העלאות ריבית נוספות יוצרות אלטרנטיבה למניות.
- העלאת ריבית מעל 4% פוגעת בצמיחה וביכולת שירות החוב של החברות. הנגידים מבינים את זה, אבל רבים מהם מבהירים חד משמעית שאם לא תהיה ברירה, זה יקרה.
- המדדים בארה”ב נסחרים במכפילים גבוהים המושפעים ממניות טכנולוגיה גדולות, ולאו דווקא מכלל המניות.
בשורה התחתונה, החשש ממיתון או מהאטה משמעותית בעולם עלה מאוד. יחד עם זאת, בפועל, הנתונים עדיין מעורבים. יש תובנה שהולכים לשם, יש נורות אדומות, אבל עדיין לא ראיות חותכות.
