זה עתה אמרנו “שלום ולא להתראות” לשנה שלילית, שאת תוצאותיה רובנו הרגשנו בכיס. בסיכום 2022 אמורה לחלחל סופית ההבנה שהסביבה הפיננסית שונה לגמרי מזו שבה היינו שנה לאחור. מאזני הבנקים המרכזיים הגדולים כבר ירדו ב-3.1 טריליון דולר – צמצום דרמטי מאז “הדפסת הכסף” של הקורונה. הפד העלה את הריבית בקצב חסר תקדים כדי ליצור האטה מכוונת, מעין מיתון מהונדס, לבלימת האינפלציה. בינתיים ההצהרות שלו מאוד ניציות עם כוונה שלא לרדת מ-5% ריבית לכל אורך 2023. השוק, כפי שמשקף מהחוזים העתידיים, לא מאמין לו ומתמחר ריבית נמוכה יותר.
הריבית הגבוהה מייצרת קושי הן בסנטימנט והן בשירות החוב של החברות. החוב שבדיסטרס זינק השנה ב-300% בארה”ב, בעיקר בנדל”ן שהוא מטבעו ממונף מאוד. אפשר כבר לראות את השרשרת מתגלגלת מהמדינות, הלוות כספים בריבית גבוהה יותר, אל האזרח והמשק כולו, עם השפעה רוחבית על נכסי יד שנייה, ירידה בבקשות להיתרי בנייה, צמצום בצריכת רהיטים ועוד. יש אומנם סימנים חיוביים של ירידה באינפלציה, אבל נראה שזו קשורה בעיקר לאלמנטים דפלציוניים כמו ירידה במחירי האנרגיה וחומרי הגלם. וכל עוד שוק העבודה חזק ויש ביקוש לעובדים, השכר יכול להמשיך לעלות ולהגביר את הצריכה – בדיוק ההיפך ממה שהפד מנסה להשיג.
עמי ארביב שלנו הראה בוובינר כיצד הריבית משפיעה על מחירי המניות. לשם דוגמה, הוא בדק מה היה אמור להיות מחיר מניית אפל – בחישוב התשואה השנתית הצפויה והיוון לאחור – ומהו מחירה בפועל: 173 דולר לעומת 127 בהתאמה, ירידה של כמעט 30%. גם תרחיש של 100-99 דולר למניה הוא אפשרי, ובנדל”ן המניב השפעת הריבית אפילו חזקה יותר. הפחד הגדול של השוק הוא שהריבית לא תעצור בטווח הנראה לעין.
לאורך 2022, מדד S&P 500 היה במגמת ירידה, והחלק התחתון של הטווח הנוכחי כבר מחזיר אותנו לאזור של ערב הקורונה. החודש-חודשיים הקרובים יהיו חשובים להבנת הסיטואציה כולה, אבל לא כדאי להתרגש יתר על המידה מעליות של שבוע-שבועיים – לא פעם יש אפקט כזה בינואר. בינתיים האינדיקטורים צופים האטה: מדד מנהלי הרכש כבר נמצא בהתכווצות הן בשירותים והן בתעשייה, מדד ה-ISM המשלב בין השניים ירד בשיעור חד במפתיע, וגם ה”מדד המקדים” LEI (שזיהה חולשה במשק 6-3 חודשים לפני המיתונים הגדולים) אכן מצביע על ירידה חדה בצמיחה.
באירופה
אירופה כבר נמצאת בין מיתון לסטגפלציה, עם אינפלציה של 9.8% (ירדה מעט בשל מחירי האנרגיה, לעומת אינפלציית הליבה שבפועל חשובה יותר אשר עלתה מעט ל-5.2%). הריבית עדיין חסרת פרופורציה – 2.5% – אם מתפיסה שהאינפלציה מגיעה מצד ההיצע ולא הביקוש, ואם מחשש שמדינות אחדות יפלו לחדלות פירעון בריבית גבוהה מדי. המכפילים נוחים יחסית ותשואות האג”ח נמוכות, מה שנותן פרמיות סיכון נוחות יותר ביחס לארה”ב. למשקיעים נמליץ לנקוט סלקטיביות.
בישראל
הצפי ל-2023 הוא להאטה בקצב הצמיחה לאזור 2.5%, עם השפעת הנעשה מעבר לים. האינפלציה עלתה ל-5.3%, הריבית ל-3.75% ונשמעות הצהרות ניציות בנושא, אם כי ההערכה היא שאנחנו מתקרבים לשיא. הממשלה החדשה מעלה סימני שאלה – במצב של “השתוללות” סביב ההסכמים הקואליציוניים, הנגיד ייאלץ לבצע צעדי ריסון מהכיוון המוניטרי. מצב המשק עדיין טוב, ללא סימני היחלשות משמעותיים. המכפילים אטרקטיביים במדדים ובמניות ספציפיות עם פרמיות סיכון יפות.
סין
אחרי תקופה ארוכה של מדיניות “אפס קורונה” עם סגרים, תקיעה של שרשראות אספקה וייצוא אינפלציה לעולם כשבסין עצמה אין אינפלציה, המשק מתחיל להיפתח מחדש. כעת ניתן להזרים דם חדש לכלכלה ולשווקים החיצוניים. הצמיחה תתבסס בראש ובראשונה על ביקושים פנימיים שהיו כבושים. האטה בביקושים העולמיים תפגע בצמיחה. הקשיים מבית מפחיתים סיכונים גיאופוליטיים. בינתיים, המכפיל העתידי אטרקטיבי ומשקף צמיחה בשנה הקרובה.
יפן
האינפלציה מזנקת במונחים מקומיים ל-3.8%. יש מאבק לחיזוק המטבע. הכלכלה בצמיחה מדשדשת, והריבית נותרת בינתיים אפסית. בתעשייה ניכרת התכווצות לעומת התרחבות מסוימת בשירותים.
הודו
אינפלציה מרובת אתגרים, אבל מדד מנהלי הרכש ואינדיקטורים נוספים צופים צמיחה – עד כדי פוטנציאל להפוך ל”סין הבאה”.
אז מה צפוי השנה - ולמה האנליסטים טועים?
הטעויות – גם של הפד, גם שלנו – לא נובעות בדרך כלל מחוסר מקצועיות. בסוף, קיימת נוסחה מורכבת שמאפשרת לכלכלנים לדעת אם פנינו למשבר, וגם ההיגיון והשכל הישר עוזרים. אלא שבצד הנתונים הפיסקליים (תקציב, מיסים, פריון) והמוניטריים (אבטלה, אינפלציה, ריבית), ישנם פקטורים שלא ניתנים לחיזוי. למשל, הטיות פסיכולוגיות של האנליסטים עצמם (מדברים מפוזיציות, חושבים בתבניות, משקפים רצונות), שיחד עם חוסר הוודאות בנתונים יוצרות כעת פערים של 30% בתחזיות. זה קרה גם ב-2009, עם הערכות פסימיות לעוד שנה קשה שהתבדו. יש עוד נעלמים: גיאופוליטיקה (פוטין, איומי סין על טייוון, איראן, מהפכות במדינות), הונאות (קריסת בורסת קריפטו עם השפעה רחבה על קרנות בארה”ב), ברבורים לבנים (מהסכמי שלום עד פריצות דרך מדעיות-טכנולוגיות) או שחורים (מגפה), אסונות טבע ושינויי אקלים.
אז העולם משתנה, וקשה לחזות כיצד השנה תיראה. נישאר צנועים ונגיד שאנחנו באמת לא יודעים, למעט דברים בסיסיים: זהו עידן חדש בכלכלה לאחר עשור של ריבית אפסית (יש עדיין מי שמתקשה להסתגל ל”גבינה שהוזזה” וסבור שהמצב ישוב מהר יחסית לקדמותו). אנחנו בסביבת ריבית עולה או סטטית גבוהה, צמצום מוניטרי, מחנק אשראי, פרמיות סיכון מכווצות וסנטימנט שלילי בשווקים. זה יכול להשתנות ברגע, אבל כרגע – זו הסביבה וצריך לדעת להתנהל בה.
ישנם שני תרחישים לשוק האמריקאי ובעקבותיו לשאר העולם: “נחיתה רכה” או מיתון מלא וחריף, שעלול לייצר שוברי גלים וכדורי שלג. כך או כך, זו הזדמנות מצוינת לכניסה לשווקים עם רווחים שקורים אחת לעשור. האג”ח כבר נותן תשואה יפה. חשיפה הדרגתית עתה נראית כנכונה, עם חיפוש מתמיד של רגע הפיבוט דרך קביעת טריגרים ותשומת לב לדגלים ירוקים (בלימת אינפלציה או ריבית, שיא בסנטימנט השלילי). אם מצאתם חברה טובה במחיר מעניין, אפשר כבר לחשוב על הגדלת חשיפה. כדאי לשקול מניות באופן סלקטיבי ולאו דווקא מדדים – עמי הדגים לנו את הפער בין ה-S&P לסקטורים ספציפיים בתוכו. וכמו תמיד, לא לשכוח פיזור ושיקולי מיסוי ולעדכן את התכנון הפיננסי.
*****
תחילת שנה היא גם זמן להחזרי מס, ובתקופה שלאחר הקורונה – בהתחשב בעובדה שחוסר רציפות תעסוקתית הוא פקטור משמעותי לעניין – זה רלוונטי במיוחד. כדי להבין מה יכול לגרום לנו לקבל צ’ק בדואר, מתי גם שכיר צריך להגיש דו”ח שנתי, איך מקזזים רווחים עם הפסדים מחשבונות שונים במסחר עצמאי בבורסה, ומתי אנחנו נחשבים לעברייני מס בלי שבכלל ידענו – פתחנו את הוובינר עם אסף כהן, מנכ”ל חברת הפינטק פינאפ (Finupp) שמפעילה פלטפורמה דיגיטלית לבדיקת מס והחזרי מס לשכירים. מומלץ!
להטבה של 10% בבדיקת אפשרות להחזרי מס לחצו כאן: https://www.finupp.meitavdash.co.il/p/investor
