שלושה שבועות לתוך המלחמה בעזה, בראי הכלכלה וזירת ההשקעות בישראל, נראה כי היא בעיקר העצימה מגמות קיימות. נכנסנו למלחמה עם דולר שמתחזק, כסף שיוצא משוק המניות לכיוון הקרנות הכספיות והפיקדונות – בדגש על אלו הדולריים – והתחזקות בקרנות מחקות המדד. אומנם, בחודשיים האחרונים שלפני המערכה החלה להסתמן חזרה מסוימת לשוק המניות הישראלי, אבל זו נבלמה עם תחילת המלחמה.
כיוון שמדובר במגמות שהחלו עוד קודם לכן, לפחות במה שנוגע למשקיעים המתוחכמים – אלה שחוקרים ולומדים או לפחות מסתייעים באנשי מקצוע – לא נרשמה פאניקה יוצאת דופן. הם ממילא היו חשופים פחות למניות הישראליות ויותר לדולר. לעומתם, בקרב ציבור גדול שמנהל את רוב כספו לפי הלך הרוח הכללי, או שכבת הטיפול הראשונה של פלטפורמות הייעוץ בבנקים, ראינו פדיונות בכל הקטגוריות. הנהירה לעבר האפיקים הכספיים נמשכת, אבל דווקא כשכולם במסלול מסוים, משקיע טוב צריך להתחיל לחוש שלא בנוח. אולי מתחילות להיווצר כעת הזדמנויות להוציא כספים, בינתיים “בכפית”, למחוזות אחרים. אולי המרווחים (ביחס לאג”ח הממשלתי) מתחילים להיפתח.
אג”ח קונצרני סולידי, למשל של אלביט מערכות הגדולה והיציבה (שמלחמות מן הסתם לא פוגעות בתזרים מבחינתה, ויש לה “לקוח שבוי” בדמות צה”ל), מניב כיום תשואה של מעל 7% צמוד דולר, ואפילו עם נזילות יומית. גם בחברות ממשלתיות או סמי ממשלתיות רואים כעת אג”ח קונצרני של 2% מעל אג”ח ממשלת ישראל – סביב 4% צמוד מדד. זה קורה בלא מעט חברות בטוחות ואף בבנקים, מה שמעלה את השאלה אם זה לא הזמן המתאים לנדוד מהקרנות הכספיות לאזורים הללו. בפרט כשבאיגרות צמודות מדד, מכשיר ייחודי יחסית לישראל, ניתן לקבע תשואה גבוהה יחסית לטווח ארוך – לעומת הקרנות הכספיות שבהן כאשר הריבית תרד הרווחים יצטמצמו, או הצמדה לדולר שמחייבת גידור משמעותי. וצריך לתת את הדעת גם לתרחיש האופטימי: ניצחון מוחלט בעזה ומיגור האיום הדרומי, נורמליזציה ובריתות עם סעודיה ואחרות – והתרסקות של הדולר ביחס לשקל.
אנחנו בעיצומו של “אירוע מתגלגל”, וקשה להעריך כמה זמן זה יימשך ומה תהיינה ההשלכות. סוכנות S&P צופה גירעון של מעל 5% לשנים הקרובות, ומודי’ס חוזה אינפלציה של מעל 6% בישראל ב-2024. לפיכך, לקבע כעת בקרן כספית פיקדון של 4.5%, זה אומר ריבית ריאלית שלילית בפוטנציה, או לפחות לא רווח ריאלי. זאת בשעה שהצמדה למדד מאפשרת ליהנות משני התרחישים: השארת הריבית הגבוהה תבטיח את הרווח מעצם ההצמדה, אבל גם ריבית נמוכה מאוד – שפירושה כנראה אינפלציה אפסית – לא תפגע ברווחים (הנומינלי יהפוך למעשה לריאלי).
אם באג”חים מתחילים לראות משבר נזילות (“זריקת אג”חים”), שוק המניות כבר שם – וכעת השוק הישראלי מתחיל להיות שוב מעניין. היכן במיוחד? בחברות המייצאות לחו”ל או דואליות (כאלו הנסחרות כאן ובארה”ב למשל), בסקטור הביטחון, בחברות גז ונפט (חרף האפשרות של פגיעה במאגרים על רקע הסלמה בצפון). קמעונאיות שמייבאות סחורה עומדות בפני אתגר לא פשוט. כהמלצה כללית, כשהשוק קשה, מוטב ללכת על השחקן החזק ולא לחפש את הפינה של מי שכביכול, על הנייר, זול יותר. השחקן החזק יוכל כנראה לשרוד עוד לג של בלת”ם. זה הממונף יתר על המידה, או שביצע עסקאות במחירים מופקעים בשיא הסייקל, עלול לעמוד כעת בפני פגיעה חמורה יותר.
אז בשורה התחתונה: אפשר לשאוב עידוד מההתגייסות הכללית בארץ, ומהעובדה שיומיים-שלושה לאחר האירוע הנורא, כמעט לא נותר אדם שנפגע ללא מענה (לאו דווקא מצד המדינה, לא פעם דווקא מכיוון המתנדבים והחמ”לים האזרחיים המאורגנים להפליא). ניתן להתחיל להסתכן באופן מדוד, לבנות תוכניות לטווח מעט ארוך יותר. את הכסף הסולידי – לקבע בתשואות גבוהות יותר, כי העסק שם מתחיל להיפתח. אשר לכסף האלטרנטיבי, שצריך להצדיק את עצמו מול האג”ח העולה, כאן חשוב להיות מאוד סלקטיבי. התחום הזה, חייבים להודות, בנוי פחות לזעזועים חריגים.
ועוד המלצה לסיום: זה טבעי ואנושי, אבל מאוד לא מומלץ, לשגות באשליות כגון – אנחנו כבר למודי קרבות, עוד מאז הקורונה, וברור לנו כיצד אירועים מתגלגלים. השוק נוטה להפתיע, וחשוב להיות ערניים ודרוכים. וכמו תמיד, ניהול סיכונים טוב נשען על גיוון ופיזור מרבי.
