ערב חג הפסח, בתוך הניקיונות והסידורים, זה זמן מצוין לבער את החמץ גם בתיקי ההשקעות.
תחילה, ל-obvious. חשוב לעבור לפחות פעם בשנה מסלקה פנסיונית ולאחריה צ’ק אפ פיננסי. כי גם אם נדמה שהכול מכוסה, בכל פעם אנחנו מופתעים מחדש – מדמי ניהול שקפצו, מתשואות ממוצעות שירדו, מתקנות חדשות שנכנסו. הרמזור הזה על התיק כולו – מה בסדר, מה אפשר לשפצר ומה צריך לשנות לחלוטין – חשוב במיוחד.
המסקנה העיקרית שלנו ממאות תיקים שניתחנו: אין חזק כמו הכוח האינרציה. אנשים נשארים, ממשיכים הלאה, “זורמים” עם מה שהתרגלו ועבד להם בעבר. לפעמים זה טוב. אבל לא פעם מגולם בכך חוסר היגיון טוטלי, שממש זועק את עצמו למתבונן מבחוץ.
סוגיה נוספת שקופצת מיד לעין נוגעת למסלולים בפנסיה ובהשתלמות ביחס לתיק הפעיל. אנשים נוטים להיות סולידיים בתיק הפנסיוני, בעוד שלטווח הארוך, עדיף להיות במניות. מצד שני, חשוב לשים לב למיסוי. על מניות אמריקאיות, למשל, תמוסו פעמיים במקרה פטירה – גם 28% מס (25% מס רווח הון + 3% מס יסף לבעלי הכנסות גבוהות) וגם מס עיזבון. כל זאת ועוד, לרבות היבטים הנוגעים לצוואה או לתוכנית מניות/אופציות מהחברה (RSU), עולים בהרחבה בצ’ק אפ הפיננסי, ואתם מוזמנים כמובן לפנות אלינו בעניין הזה.
תכנון פיננסי הוא לא “אופטימלי אבסולוטית”, אלא הטוב ביותר האפשרי בהתחשב בנסיבות. אנחנו מנסים, בין היתר, להיערך גם למקרי קיצון, לטוב ולרע. זה חשוב, כי אנשים לא נוטים לקחת אותם בחשבון. אבל תמיד טכנולוגיות משתנות, רגולציות נולדות, יש Disruption בשוק. וזה בסדר שהגעתם לאן שהגעתם בזכות “סיכון מרוכז” – ריבוי מניות במיקרוסופט, או רק ביטקוין וכו’. אבל בבוא החופש הכלכלי, אין בכך עוד צורך. זה פשוט לא שווה את הסיכון, היה ויתממש.
מילה על אג”ח: המרווחים – קונצרני מול אג”ח מדינתי חסר סיכון – נמוכים כעת. כך שגם אם התשואות באפיק כולו גבוהות – ו-5.3% אכן נשמע מפתה – כדאי לשים לב שזה סך הכול 0.6 מעל אג”ח מדינה ל-10 שנים. וההפרש הקטן הזה מתבטל, לא פעם, בגלל עלויות נלוות כגון דמי ניהול. במבחן הנטו, לא נראה שיש טעם לקחת את הסיכון הזה.
כנגד ארבעה משקיעים
בחלקו השני של הוובינר, ברוח ארבעת הבנים של ההגדה, ניסינו להפיק תובנות על המשקיע הישראלי. עשינו זאת בעזרת מחקר עדכני שפרסמה הבורסה לני”ע בתל אביב. מתברר ש-50% מהישראלים מחזיקים או החזיקו תיק השקעות באופן ישיר – שיעור חשיפה גבוה מכפי שנדמה. אצל 38% יש כעת תיק פעיל. אפיק ההשקעה הנפוץ הוא הפיקדון הבנקאי ואחריו מניות ישראל, מניות חו”ל, אג”ח, ובהיקפים קטנים משמעותית – קרנות נאמנות, תעודות סל ועוד. בחלוקה לסקטורים, הטכנולוגיה בראש ואחריה בנקים, נדל”ן, תעשייה, שירותים פיננסיים ואנרגיה. רבע פשוט לא יודעים להשיב במה השקיעו. 9% משלבים גם קריפטו, שזה גבוה ביחס למה שציפינו.
58% מהמשקיעים עושים את זה באופן עצמאי. נזכיר שלפי דוח בנק ישראל, שהתייחסנו אליו לאחרונה בהרחבה, יש ערך מוסף לא קטן בניהול המקצועי. בין אלה שכן מסתייעים, כרבע מנהלים את התיק דרך בית השקעות, כחמישית בעזרת יועץ השקעות במוסד פיננסי, וכ-5% בחברה בוטיקית יותר לניהול תיקים, דוגמת אינווסט 360. נתון שעשוי להפתיע לטובה – תלוי מאיזה צד בוחנים אותו – הוא משך ההשקעה: 20% מחזיקים את התיק ליותר מעשר שנים (אבל 80% לא). בהקשר הזה נזכיר שבשוק ההון, לאורך זמן, הכסף נודד מחסרי הסבלנות לסבלניים יותר.
לסיום, למי שזקוק למנת אופטימיות בתקופה לא פשוטה, נמליץ לקרוא את ההסברים של המיליארדר היהודי האמריקאי ביל אקמן לרכישת 5% מחברת הבורסה בת”א ולהשקעות הנוספות כאן. מי שמאמין בטכנולוגיה, ובכך שקצב השינויים הטכנולוגיים בעולם רק ילך יגדל, שיחשוב לעצמו: איזו מדינה יודעת להתמודד היטב עם שני המאפיינים גם יחד?
אז למרות הכול, ועד כמה שאפשר, חג פסח שמח ובשורות טובות.
