מדדים או Stock picking? השקעה נזילה או ארוכת טווח? ניהול פסיבי או אקטיבי? ואולי גם וגם? בשאלות כבדות המשקל האלו ובעוד רבות אחרות עסקנו בשיחה עם יניב קוניס, מייסד ומנכ”ל אינדקס מחקר ופיתוח מדדים – פלטפורמה ישראלית דוגמת S&P500 שיודעת להוציא כל מדד על כמעט כל נכס בארץ ובעולם. כיום מחקות 185 קרנות נאמנות בישראל את מדדי אינדקס – 25 מיליארד שקל עוקבים אחריהם – ומנורה, בקרן הפנסיה שלה, מציעה אפשרות להשקיע במסלול שמורכב אך ורק ממדדי אינדקס.
חשוב להבין שמדד, כל מדד, נועד לשקף אפיק השקעה מסוים – ולא, כפי שנהוג לחשוב, “את הבורסה”. מדד חייב לקיים כללים ברורים שיאפשרו למשקיעים להיחשף אליו מבלי שעצם הקנייה תשפיע עליו. מדד הבנקים, למשל, מורכב מהבנקים הישראליים ונותן משקל יתר לשני הגדולים, הפועלים ולאומי. לעומתו קיים מדד משקל שווה, שלא מתייחס לגודל או לשווי החברות בו.
היתרון במדד הוא פיזור ההשקעות והסיכונים, כך שהמשקיע לא נפגע בתקופות קשות. הפיזור יכול להיות גיאוגרפי, סקטוריאלי, בין חברות ובין מנהלים, שיטות ניהול ואסטרטגיות שונות. השקעה פסיבית היא בתמהיל קבוע וידוע, בסט כללים שלא משתנה, וכזהו המדד – רשימת ניירות ערך עם סט כללים קבועים וידועים מראש. ישנם מדדים ענפיים, מדדים על פי תמות ועוד. האלגוריתם רץ בהתאם לכללים שנקבעו, ויש מתודולוגיה סדורה באשר לחברות הנכנסות המדד. במקומות מסוימים נדרשת התערבות.
קוניס הציג לנו מדדים ספציפיים, של אינדקס ומחוץ לה. הוא הזכיר שמדד S&P500 אינו מורכב מ-500 החברות הגדולות בעולם, כי אם מ-500 האמריקאיות, או ממי שמוגדרות כאלו, הגדולות ביותר. כך, למשל, טבע או לואי ויטון לעולם לא יוכלו להיכלל בו; סולאראדג’ הישראלית-אמריקאית דווקא כן. קריטריון נוסף הוא רווחיות של מספר חודשים ברצף, מה שהותיר את טסלה זמן רב מחוץ למדד למרות גודלה ושוויה. צריך גם להבין שהמדדים מבוססים לא על שווי שוק, אלא על שווי שוק מותאם החזקות ציבור. כך שלמעשה, ככל שהבעלים מחזיק יותר בעצמו – המניה שווה פחות במדד.
מה אין למדד? רגשות, אגו, חופשות, השפעות של פרסומים, הוא לא מתראיין או מבקש בונוס, לא עובר לחו”ל או למתחרים וגם לא מודע להפגנות.
עשרת אלפים קרנות סל
בעשורים האחרונים, המוצרים עוקבי המדדים נמצאים בגידול דרמטי במספרם ובסוגם. קרן הסל הראשונה (SPY) יצאה לפני 30 שנה, וכיום יש בעולם כעשרת-אלפים ETFים – 10 טריליון דולר בנכסים – צמיחה של 21% בשנה. זה לא במקרה: בממוצע, רוב הגופים עם מיטב המוחות והמנהלים לא מצליחים להכות את המדד. ובהשקעה צמודת מדד אין צורך בניהול אקטיבי, השקעה במחקר, דמי ניהול גבוהים ושמירת נזילות, נהפוך הוא: אם אתה מחזיק מזומן, אתה מפסיד תשואה.
ככלל, טריליוני דולרים עוברים מקרנות נאמנות אקטיביות לקרנות פסיביות דוגמת קרנות סל מחקות מדד. במרץ 23′, בפעם הראשונה בישראל, עקפו הקרנות הפסיביות את האקטיביות (50.3% בניהול פסיבי), אבל זה נכון רק לקרנות הנאמנות. בעולם הגמל, נכון לעכשיו, רק 3% במסלולים פסיביים.
עוד הציג קוניס את מתודולוגיית בניית המדדים של אינדקס. הוא הזכיר כי וורן באפט, ולפניו המורה שלו בנג’מין גראהם, הסבירו את הקונספט של השקעות ערך. למשל: ללכת על מכפילי הון ורווח נמוכים ותשואות דיבידנד גבוהות. לפי העיקרון הזה נבנה מדד אינדקס ערך עולמי. הוא לוקח תחילה את אלף המניות הגדולות בעולם (הפעם לא רק אמריקאיות, גם מאירופה ומאסיה) ומוסיף מבחנים שמשקפים את עולם הערך – רווחיות, מכפילים, תזרים מזומנים וכדומה. המיפוי הזה יוצר מדד של 180 חברות המשקפות את הערך הטוב ביותר למשקיעים, כולן לארג’-קאפ ומעלה (לא פחות מ-2 מיליארד דולר). תמיד יהיו שם כמה ש”יפשלו”, אבל המכלול, כתיק עם הטיה לחברות ערך, אמור לתת תשואה טובה.
בחזרה לסוגיית הפיזור – השוק האמריקאי הוא דוגמה נהדרת. אחרי תקופה ארוכה מאוד של הצלחות, הריבית עלתה ויצרה אלטרנטיבות. כעת, מעריך קוניס, הסיכוי שהפריחה תשחזר את עצמה נראה בלתי סביר. שאר העולם לא בריביות הגבוהות האלו, כך שיש חלופות בשוקי המניות האחרים או באגרות החוב הדולריות. באופן עקרוני, הוא מדגיש, מי שיתמיד בפיזור ייצא בסדר, אלא אם המון דברים ישתבשו בו זמנית בהרבה מאוד מקומות. חשוב להיות מפוזרים, גלובליים, לא לתת משקל יתר לארה”ב (נניח, לא יותר ממחצית התיק), ואם ניתן, להיות פסיבי ואקטיבי. זה אמור לעבוד טוב, במשברים ולא במשברים, וניתן ליישם אסטרטגיה כזאת כמעט בכל מכשיר השקעה.
