עולם ההשקעות האלטרנטיביות מייצר לאורך השנים תשואה עודפת בתיק: לפי קרן קרלייל, ב-20 השנים האחרונות הוא נתן תשואה של 9.9% לעומת 4.4% באותה רמת סיכון בשוק הסחיר. בעשור האחרון, בעידן הריביות הנמוכות, הפער אפילו גדל: 9.8% לעומת 3.3%. איך זה קורה?
החוב הפרטי נותן ביטחונות טובים יותר, מח”מ קצר יותר, ניטור שוטף וניסיון לפתור בעיות מראש במקום להיקלע להסדרים מורכבים בדיעבד. באקוויטי, יש הרבה יותר אופציות ביחס למניות – רק 10% מהחברות בעולם הן ציבוריות ונסחרות. יש גם ידע א-סימטרי לטובת הקונה (קרנות מתמחות), יש טכנולוגיות השבחה ועוד. לצורך הנזילות, חשוב לנו להיות גם בשוק ההון, כולל באג”ח. ועדיין, בתקופות של שוק יורד, מרכיב האלטרנטיב ממתן את הירידות – הוא שומר על יציבות ולעיתים אף עולה בגלל הריביות; בתקופות של עליות הוא מעצים אותן, כי האקוויטי עולה יותר מהסחיר.
באינווסטור גיבשנו מודל שמוכיח את עצמו לאורך זמן: בחלק הסחיר בתיק, אנחנו נותנים משקל משמעותי גם לחברות הקטנות והבינוניות, מה שמשיג תשואה עודפת על פני המדדים הרגילים המתעדפים את הגדולות. בחלק הלא סחיר, לאחר התנסות עם קונספט הפידר (Fund of funds), הבנו כי ממגוון סיבות – עומר רבינוביץ’ פירט אותן בוובינר – עדיף מודל התיק המנוהל החכם.
עניין נוסף שחשוב להבין הוא השינוי הדרמטי שחל בתחום האלטרנטיבי ממש בשנים האחרונות. ב-2020/21 הבינו הקרנות הגדולות שישראל היא אחד השווקים האטרקטיביים בעולם: יש בה הפקדות פנסיוניות מהגבוהות בעולם (פנסיה, פיצויים, השתלמות); נכסי הגופים המוסדיים בה צמחו לכדי 2.5 טריליון שקל; הקרבה הגיאוגרפית של המוסדיים זה לזה מאפשרת בסיור של יומיים-שלושה בגוש דן לפגוש את מלוא הסכום הזה; הצמיחה כאן מהירה יותר, כי נקודת ההתחלה נמוכה יותר; ויש פער להשלים בתחום לאחור. לצד המוסדיים, שהפכו מוקד לעלייה לרגל של הקרנות, נוצרה כאן שכבה מבוססת של משקיעים כשירים עם עושר פנוי, שגם אליהם מכוונות הקרנות הגדולות בעולם.
וזה בדיוק מה שעושה עידו בירמן, מנכ”ל LEAP מבית הפניקס: הוא מנגיש למשקיעים הישראלים את מוצרי ה- Semi liquid של קרנות ה-Tier 1 הגדולות והחשובות בעולם. דוגמאות (חלקן כבר בפורטפוליו והיתר ייכנסו בקרוב): חברת ההשקעות בלקרוק שמנהלת 8.5 טריליון דולר, אפולו עם 550 מיליארד, ברוקפילד ואוקטרי שהתמזגו עם כמעט טריליון, EQT עם למעלה מ-200 מיליארד ועוד. “אלטרנטיבי אמיתי מייצר רעש שונה בתיקי ההשקעות”, אומר לנו עידו. “במקום לקבל שערוך יומי ממניות ואג”ח, שדה הציד הרבה יותר גדול, הדוקומנטים הרבה יותר חזקים ויש גם כפתור פאוז – אלה גופים שמשקיעים ונותנים חוב פרטי בתנאים של הלוואה בנקאית, שחשופים לנדל”ן כבד, לתשתיות ענק, לעסקאות סקנדרי. מה שרצינו לעשות זה לשטח את הפירמידה. להביא ללקוחות עושר בישראל גישה למנהלים הכי גדולים ורווחיים בעולם”.
ביקשנו ממנו דוגמה למוצר חוב. עידו סיפר על מנהל גדול שמעניק אשראי לחברות לארג’ קאפ בארה”ב. התנאים הם כהלוואה בנקאית לכל דבר ועניין, למעט העובדה שמאז המשבר של 2008, הבנקים הגדולים בארה”ב ובאירופה מדירים את רגליהם מאשראי מורכב שאיננו קומודיטי. לנעליהם נכנסו הקרנות הפרטיות, והן מקפידות על מגוון בטוחות ושעבודים – תזרים מזומנים, נדל”ן, ייצור תעשייתי, ציוד, הכול לפי העניין. הקרן משקיעה למעשה בחוב קונצרני. היא נותנת מרווח מעל הריבית המשתנה בהישענות ראשונה, במינופים נמוכים יחסית, עם פיזור רחב. היא יודעת לגייס כספים ממשקיעים ברמה חודשית ולאפשר נזילות רבעונית אחרי השנה הראשונה, בהתרעה מסוימת, עד גובה של 5% מנכסיה. וכשמדובר בקרן של מיליארד דולרים, 5% זה לא מעט. היא יכולה לעמוד בזה משום שחוב עסקי בארה”ב ניתן בדרך כלל ל-5 שנים, ובערך 20% מהסכום “מתרענן” מדי שנה. זה, בתוספת התקבולים מעסקאות החוב, משחרר את הנזילות.
ברור לחלוטין שהאלטרנטיב משתלם. לא תמיד קל לעמוד בו – עדיין מדובר בקרנות שדורשות מינימום השקעה גבוה, ואנחנו רוצים להיות מפוזרים על פני כמה מהן, ומן הסתם, להשאיר גם אחוז ניכר מהתיק בשוק ההון. בכל זאת, עם הגופים המנגישים דוגמת LEAP ואחרים שפגשנו, אפשר ליהנות מהערך המוסף הזה בתיק ההשקעות. כמה מתוך זה לשים בחוב וכמה באקוויטי? זה כבר תלוי בצרכים של המשקיע, בתוכניות שלו ובאהבת הסיכון שלו. אתם מוזמנים מאוד לתאם איתנו פגישה ולקבל ייעוץ פיננסי פרטני.
