אי אפשר להתעלם ממנה, כשהיא משתעלת העולם מרגיש – ולא רק בקורונה, והיא תמיד מורכבת להבנה. לאן הולכת הכלכלה הסינית ואילו הזדמנויות היא מציעה כעת למשקיעים? בדיוק לשם כך הזעקנו שוב לאולפן את יובל וינרב, מייסד שותף ב- Krystal8ומגיש הפודקאסט “להבין את סין”.
הסיפור שלנו מתחיל במגפה. סין, מולדת הקורונה, חוזרת ביוני 2020 לפעילות כמעט מלאה. הממשל פותח בצעדי החמרה עם שורה של רגולציות כלפי חברות הטכנולוגיה. מבחוץ, זה נראה לעיתים כאילו שהוא מנסה לחסל את התעשייה הזאת. ואז הגיע האומיקרון. הסגרים ה”נושמים” לא עזרו, וסין עברה להסתגרות קיצונית. זה נמשך כמעט שנה, עד כדי איסור יציאה מהבית לקניות. בנובמבר האחרון הסיפור הזה נגמר. הוחלט לתת לווירוס להשתולל – והוא אכן השתולל, עם מספר דמיוני של נדבקים והערכות (לא פורמליות כמובן) של מיליון עד מיליון וחצי מתים תוך מספר חודשים. ואז העסק חזר פחות או יותר לשגרה. באותו זמן, בצל המלחמה באוקראינה והחרפת הסנקציות האמריקאיות – ובגיבוי האינפלציה העולמית – הביקוש הגלובלי לסחורה הסינית זינק.
הציפייה הייתה שעם הפתיחה מחד והזרמת נזילות, סין תצא לדרך חדשה. הרבעון הראשון של 2023 נראה מבטיח – צמיחה של 4.8% (הצפי היה ל-3.5%) לעומת הרבעון המקביל אשתקד, שקדם להסתגרות ועוד היה טוב יחסית. ההנחה הייתה שהרבעונים הבאים בכלל “יפגיזו”, אבל בינתיים, זה לא נראה מזהיר. ייתכן שהיו אלו ביקושים כבושים שנתנו בוסט זמני לכלכלה. אפשר שהחסכנות והזהירות, הטבועות במורשת הסינית, נותנות כעת את אותותיהן בהמתנה לאינדיקציות ברורות יותר. הממשל מצידו מנסה לעודד צריכה פרטית ודואג לוודאות, לכללי משחק ברורים, לפחות מהזווית הרגולטורית. אבל עם 20% אבטלה בקרב צעירים, כש-12 מיליון סינים מסיימים קולג’ מדי שנה, וכשהממשל שם דגש על מקצועות עתירי טכנולוגיה כמו שבבים, ביוטכנולוגיה ורפואה ומקשה את היד על “כלכלת החלטורה” בדרישה להעסקה הוגנת יותר – רבים נותרים מחוץ למעגל.
לתעשיית השבבים הסינית יש פוטנציאל אדיר באזורי ה-Scale, פחות ב-Cutting edge, כלומר לא באזורים המתקדמים והמאתגרים יותר טכנולוגית של 5 ננומטר ומטה. עדיין, זו רוב התעשייה, כולל בתחום הרכב וה-Smart Mobility. בסוללות לרכב חשמלי, למשל, שתי חברות סיניות – CATL ויצרנית הרכב BYD – מחזיקות 60% מהתעשייה. ואם כבר הזכרנו את BYD, זו עשתה היסטוריה ב-2022 כאשר עקפה את טסלה במכירות. מותגים סיניים נוספים מככבים בצמרת העולמית, מה שהיכה את הכתבים המערביים בתדהמה בתערוכת הרכב הגדולה של שנחאי. אבל האמת היא שסין הייתה מחלוצות הרכב החשמלי, עם סובסידיות משמעותיות מהממשל בתחילת הדרך. לצד BYD, כדאי לפקוח עין על לי אוטו (LI) שנראית מבטיחה מאוד, הן במספרים והן ברמת ההתנהלות וההנהלה.
מחוץ לעולם הרכב, כדאי כמובן לשים לב למהלך הפיצול של עליבאבא לשש חברות לפי תחומי הפעילות. זרוע הלוגיסטיקה צאיניאו (Cainiao) תהיה ככל הנראה הראשונה שתונפק בנפרד, כנראה בהונג קונג. המודל הוא 6+1+N – שש חברות חדשות, עליבאבא עצמה, ועוד שלל “חכות” שנזרקות על מנת שאחת או יותר ידוגו מנועי צמיחה נוספים. עוד קונצרן ענק שתמיד מעניין הוא טנסנט, כיום במכפיל 14. לטנסנט הקדשנו וובינר נפרד לפני כשנה, ומאז לא הרבה השתנה. אם עליבאבא היא “נייר הלקמוס” של הכלכלה הסינית, טנסנט חולשת על כל מנועי הצמיחה העדכניים – גיימינג, VR, AI – וכמובן מחזיקה ב-WeChat, שהיא מפלצת בפני עצמה עם שפע של שירותים בפנים.
יובל הציג לנו בהרחבה את הסטטוס העדכני בעימות הכלכלי – ולא רק הכלכלי – עם ארה”ב, כולל החסימה של טיקטוק (מונטנה כסנונית ראשונה), האפשרות להתלקחות סביב טייוון, ועד כמה האי הזה יישאר נכסי עד כדי כך עבור וושינגטון אם ענקית השבבים TSMC תעתיק את מפעליה לאמריקה. בשורה התחתונה, הוא אומר, גם בזמנים מאתגרים, גם בשנה של שפל חריף – קצב הצמיחה הסיני היה “רק” 3%. הכלכלה באמת חזקה, בתחומים רבים היא תופסת הובלה, וייתכן שבהדרגה, כפי שקרא ליפן ולדרום-קוריאה, התווית Made in China עוד תהפוך עדות לאיכות (זה כבר כך בתעשיית הרחפנים). אז השקעה בסין היא לא פשוטה, היא ודאי לא לשונאי סיכון או בעלי “לב חלש”. אבל אם חוקרים, צוללים לעומקם של דברים ועוקבים אחר תוכניות החומש והאסטרטגיה הסדורה של הממשל, פוטנציאל הצמיחה בה – לגיוון הפורטפוליו, בעיקר בהסתכלות ארוכת טווח – בהחלט מעניין.
