מהי השקעת ערך טובה, ומה הופך משקיע למוצלח? זו השאלה שהעסיקה את תמיר גלוסקה כשהקים את קאי קפיטל, קרן גידור פרטית שמנסה ללכת ברוחו של וורן באפט בראשית דרכו: השקעות ממוקדות ב-15 עד 20 חברות בכל רגע נתון. הוא חיפש את המשותף למועדון הקטן והיוקרתי של אנשים שניצחו את המדד, וגילה שזהו אותו עיקרון יסוד של באפט ובנג’מין גראהם.
איך זה עובד? צריך לנתח את העסק, לנסות להבין מה יהיו ההכנסות והרווחים שלו גם מאה שנה קדימה, בדגש כמובן על השנים הקרובות, ולהכיר בזה שעבור 90% מהעסקים, קשה מאוד לדעת (באפט מספר שנהג להכשיל סטודנטים שנתנו לו תשובה כשביקש ולואציה לחברות מסוימות, כי זה היה אמור להיות קשה מדי עד בלתי אפשרי). החוכמה היא למצוא את אותן חברות שלגביהן, אתה חש כי אתה מבין ויודע היכן תהיינה כעבור 10-5 שנים. ואז, כשיש הזדמנות והשוק הולך נגדן, כשיש טרנד קצר טווח שגורם למניה להיסחר מתחת לשווי הפנימי שלה – להשקיע, ולהשקיע לטווח ארוך. תוך סינון רעשי הרקע והאופנה החולפת.
כדוגמה לתזה הציג תמיר את ענף הספנות שעבר סייקלים קיצוניים. זה החל בבנייה בהיקפים אדירים בשנות ה-2000, בעיקר במספנות הגרמניות, עד כדי עודף היצע ועצירת הבנייה. הענף נהיה רווי ומחירי התובלה נהיו נמוכים עד כדי כך, שלעיתים לא השתלם להוציא ספינה ולקחת את המשלוח (צים הייתה אז בפשיטת רגל). בהדרגה המחירים החלו להתאושש, ולקורונה הגענו בלי ספינות ועם ביקושי שיא. המשמעות לחברות בענף הייתה דרמטית: חלקן עשו ב-2021 ובחצי הראשון של 22′ יותר מכפי שעשו ב-20 השנים הקודמות במצטבר (צים זינקה ב-22′ לרווח של 5.7 מיליארד דולר – סדר גודל של בנק בארץ). ישנן חברות ספנות שניצלו את המצב לצעד מעניין: הן סגרו חוזים לטווחי זמן ארוכים, מה שמבטיח להן הכנסות ורווחים לעשור קדימה, גם אם לטווח קצר הטרנד הוא נגדם. אלו בדיוק החברות שתמיר מחפש.
דוגמאות נוספות להשקעות ערך של קאי קפיטל מגיעות מענף התעופה, שנחשב בדרך כלל למורכב ובעל פוטנציאל הפסדי, וכן מתחום הרכב – הקרן מושקעת בענקית חלקי החילוף הגרמנית שפלר. כאן מציע תמיר מבחן תיאורטי מעניין: האם הוא יחוש בנוח “להיתקע” עם מניות החברה גם במקרה שהבורסה תיסגר ל-5 או 10 שנים. במקרה של שפלר, התשובה חיובית בהחלט.
חברות טכנולוגיה: כן, אבל
קאי קפיטל משקיעה בעיקר בתחומים מסורתיים כמו תעשייה ואנרגיה, אבל לא פוסלת אף סקטור וחברה שעונה על התנאים. באשר לחברות הצמיחה בכלל והטכנולוגיה בפרט, תמיר לא מתנגד קטגורית להשקעה בהן. כך, כשם שבאפט השקיע הון עתק באפל, קאי קפיטל השקיעה לא מעט בסולאראדג’ – חברה גדולה ומצליחה מתחום האלקטרוניקה לטיוב פאנלים סולאריים, שהחלה כסטארט-אפ בהרצליה וכיום נסחרת בנאסד”ק. היא צמחה ב-25% מדי שנה מרגע שהפטנט שלה נכנס לשימוש, וכשתמיר נכנס להשקעה בה הייתה במכפיל 12 – עסקה משתלמת לכל הדעות. יחד עם זאת, הבעיה שבאפט מצביע עליה בקשר לחברות הטכנולוגיה היא שבדרך כלל, הן צריכות לצמוח ב-50% ולעיתים אפילו ב-100% כדי להצדיק את המחיר הגבוה – שיעורי צמיחה שרק שברירי אחוז מהחברות הצליחו לעשות. אז כן, זו יכולה להיות חברת טכנולוגיה, כל עוד היא נסחרת הרבה מתחת למה שהיא שווה. הסוד הוא להתייחס לחברה עצמה, ולא למה שקורה כרגע בשוק המניות.
תמיר הגיע לוובינר לאחר המפגש השנתי עם וורן באפט ושותפו בן ה-98 צ’רלי מאנגר. הוא חזר נפעם מחוכמת השניים האלה, שעברו כל כך הרבה – ממלחמת עולם ועד משברים מכל סוג. לשמוע ממה הם מתרגשים וממה פחות בתקופה הנוכחית, זה שיעור בפני עצמו. תמיר מזכיר שאנחנו משקיעים לא בסימול אלא בעסק – עם הכנסות ורווחים, לקוחות ומוצרים ומהות עצמאית. במובן הזה, אם אנחנו שותפים של 0.1% או מחזיקים ב-100%, זה לא משנה – העיקרון זהה. לטווח הארוך, שוק המניות משקף את שווי העסק ומתיישר לפי התוצאות האמיתיות. במשנה הוותיקה הזאת של באפט ומאנגר צריך להיאחז כעת, דווקא כשזה מאתגר יותר. במפגש השנתי השיב באפט מה עושים באינפלציה: משקיעים בכישורים שלך, בפיתוח מוצר או שירות בעל ערך לאחרים. אם יש לך משהו כזה שאחרים מוכנים לשלם עליו, מה זה משנה אם זה בסחר חליפין או תמורת זהב, כסף, דולר, או דולר ששווה קצת פחות? את התובנה הזאת לוקח תמיר לחברות ולעולם ההשקעות.
הוא מזכיר עוד אמירה ידועה של באפט: אני אף פעם לא יודע מתי (when) לקנות מניות, אני יודע אם (whether) לקנות מניות. שזה אומר: לא להתיימר לתזמן את השוק, לא “לשבור את הראש” אם כדאי להיכנס עכשיו או בעוד חודשיים או קודם לכן, אלא לבחון את המחיר ביחס לערך. מבחינה זו, אומר תמיר, אנחנו בתקופה הכי טובה ועתירת הזדמנויות להשקעה במניות מאז אפריל 2020. האם בעוד חודשיים הן לא תהיינה טובות יותר? אולי, אין לדעת. אבל אם להקשיב לבאפט, לא זו השאלה החשובה. כל עסקה היא טובה בפני עצמה, אם בעוד 5 שנים היא תהיה שווה הרבה יותר.
