איך מאכילים 10 מיליארד פיות
לבעיה הקיומית שניצבת לפתחה של האנושות יש ארבעה אשמים עיקריים: הגידול הדמוגרפי – מ-2.5 מיליארד נפש ב-1950 לפי 4, על פי הערכות האו”ם, ב-2050, מה שאומר שנצטרך לייצר 70% יותר מזון (כדור ארץ נוסף רק כדי לכלכל את שלנו); שינויי האקלים – כולנו עדים למזג האוויר האלים, חווים אותו על בשרנו וקוראים את התחזיות הדיסטופיות לרגע שנגיע לשתי מעלות מעל העידן הטרום תעשייתי; קיטון במשאבי טבע; ואורבניזציה – מ-34% שחיו בערים ב-1960 ל-57% כיום לכמעט 70% על פי ההערכות ב-2050, מה שלא רק משפיע על הייצור (נטישת החקלאות) אלא גם משנה דרמטית את דפוסי הצריכה והביקושים.
תעשיית החקלאות והמזון אחראית לכרבע מפליטות גזי החממה לאטמוספירה. כדי לייצר 3 ק”ג בשר יש צורך בדונם לגידול סויה ותירס, שלא לדבר על טביעת הרגל הפחמנית. ואם חומרת הבעיה לא הובנה דיה, באו הקורונה והמלחמה באוקראינה וחידדו היטב את העניין – מהשוק השחור לביצים ערב פסח עם פרוץ המגפה בישראל ועד לזינוק במחירי הדשנים מאז הפלישה הרוסית. ההתייקרויות הופכות את החקלאות המסורתית לפחות ופחות רווחית, מה שרק מחמיר את המחסור ומעצים את הבעיה הכוללת. מדינות מפנימות היום את הצורך באספקה עצמית לשם Food security, רק שלא בכל מקום אפשר לגדל כל דבר. תוכניות חומש נכתבות, מאגרי חירום מתמלאים, אבל לכולם ברור שבקצב הייצור הנוכחי, אין לנו סיכוי להדביק את הביקוש – לא במותרות ולא במוצרי הבסיס.
העתיד תלוי בחדשנות
ישראל, למי שלא יודע, היא מעצמת פודטק עולמית – מספר החברות הישראליות בענף הוא השני בעולם, אבסולוטית. בשילוב עם האגרוטק, מה שמכונה בהשקעות Agri-Food Tech, ההשפעה הישראלית היא השישית בעוצמתה בעולם, עם קשר הדוק לאקדמיה (וולקני, ויצמן, העברית), לתאגידים הגדולים שהפכו לבינלאומיים (שטראוס, תנובה, אסם שנרכשה על ידי נסטלה), למרכזי המו”פ של הענקיות העולמיות וגם לאשפי תוכנה וניתוח דאטה שהחלו ליישם את המתודולוגיות בחקלאות. כיום האקוסיסטם מגוון יותר וכולל גם לא מעט יוצאי 8200, יזמים שהצליחו בסייבר או בפינטק ורוצים לעשות טוב, וכמה אינקובטורים מוצלחים שיודעים להפוך רעיון לחברה מסחרית.
העולם הזה, מתברר, רווי ורטיקלים ותתי תחומים והוא מגוון בהרבה מכפי שנדמה: השקיה חכמה, חישה (כולל מלוויין) למצב הקרקע ובשלות התוצרת, רובוטיקה, פרדיקציה (Yield prediction זה סוג של “גביע הקדוש”), אלגוריתמיקה ו-AI, עיבוד תמונה, כמובן עניין החלבון האלטרנטיבי וכל מה שנוגע לניהול הפסולת, משלוחי המזון, האריזות ועוד.
אשר להשקעות, התחום הזה צומח – פי 17 תוך עשור – אך נמצא עדיין בחיתוליו: רק 60 מיליארד דולר בכל העולם ב-2022. אפשר שיש כאן הזדמנות אמיתית שאימפקט חיובי בצדה. האורח שלנו בוובינר ציין כי בכובעו הקודם, כאשר עסק באנרגיות ואגירה, כולם דיברו על פרויקטים ואילו הקרן שלו בחרה להתמקד בטכנולוגיות. כמה שנים לאחר מכן הגיעה ה”הצתה המאוחרת” שזה עתיד התחום. הוא סבור כי אנחנו נמצאים כעת באותה נקודה בעיסוקו הנוכחי, עם רוח גבית חזקה ומענקי תמיכה מרשות החדשנות, מוסדות האיחוד האירופי, ממשל ביידן והאו”ם.
מחיקוי דבורים עד מיץ מופחת סוכר
קרן נבטים מתמקדת במכפילים, עם ולואציות נמוכות יחסית, ופחות בשוויים. לפי שעה, היא מושקעת בשש חברות עם טכנולוגיה מעיינת:
Eedete – לדבורים יש תפקיד דרמטי בטבע שממש לא מסתכם בדבש: 70% מהמזון שלנו תלוי בהאבקה. אלא שאוכלוסיית הדברים הולכת ומתמעטת בגלל ההתחממות הגלובלית, ריסוסים ומחלות. עוד מתברר שיש לדבורה מכלול שלם של שיקולים כתנאי להאבקה: אור יום, טמפ’ של מעל 12 מעלות, הצלבה בין פרחים, טעם – ומכאן בעיית השקדים (הידעתם שמדי שנה במועד קבוע מוטסות כוורות מכל רחבי ארה”ב לקליפורניה כדי לתמוך בתעשיית השקדים? מעבר לעלות וללוגיסטיקה, רבות מהן מגיעות נגועות במחלות). החברה פיתחה טכנולוגיה לבידוד האבקן ה”זכרי” של השקד ולשימורו במעין בנק זרע עד למועד המתאים. אז, גרם אחד יכול להאביק 98% מפרחי עץ שלם, בלי קשר לכוורת.
Brevel – חלבון אלטרנטיבי הוא עוד Holy Grail בתעשייה. זה יכול להגיע מהצומח – בעיקר סויה ואפונה, שנחשבות אלרגניות ובעלות טעם דומיננטי, וכן חומוס שהוא יקר יותר; זה יכול להיות בשר מתורבת (או חלב ואפילו דבש); או הפקה ממיקרו אורגניזמים דוגמת פטריות, שמרים או חיידקים, בדרך כלל באמצעות פרמנטציה (התססה). מיקרו אצות הן עוד אמצעי מהסוג האחרון. Brevel מבצעת את התהליך הזה בתוך ביוריאקטורים בגודל 25 מ”ר, שחוסכים שדה סויה של 14 אלף מ”ר או 250 אלף מ”ר שדה לגידול בקר. המחיר תחרותי, טביעת הרגל הפחמנית נמוכה מאוד, ואפשר למקם את המתקן קרוב לשוק הצריכה כדי לחסוך את השינוע.
Arugga – זו עוסקת ברובוטיקה חכמה, בינתיים בגידולי עגבניות בחממה, כדי לפתור את אחת הבעיות המרכזיות של החקלאות: המחסור בידיים עובדות. המודל הוא ליסינג במחיר אטרקטיבי לחקלאי, ולחברה כבר יש לקוחות בארה”ב, אוסטרליה ופינלנד.
BlueTree – חברות רבות מנסות להפחית את רמת הסוכר או לייצר לו תחליפים. החברה הזאת פיתחה טכנולוגיה שסופחת שליש עד מחצית מכמות הסוכר באופן פיזיקלי לאחר סחיטת המיץ (תוך כדי ההסבר גילינו ש-70% מהתפוזים בעולם נסחטים בברזיל ונשלחים ממנה מבוקבקים בחביות לחברות הגדולות).
ClariFruit – כאן מדובר בחברת תוכנה לכל דבר ועניין, שלקחה על עצמה לפתור את ה- Miss matchבבקרת האיכות. לאורך שרשרת הערך של הסחורה יש נקודות בקרה רבות, והציון, שניתן באופן ידני ומסורבל, איננו אחיד. החברה פיתחה streamline של מבדק סטנדרטי, בהתאם להגדרת הלקוח, המבוסס על צילום, עיבוד תמונה ויישומי AI במטרה להעריך במדויק את האיכות (צבע הפרי, גודל, צורה, ברק ועוד). שווקים שונים מעדיפים איכויות וגדלים שונים של פירות וסחורות, ובדרך הזאת ניתן לתת גם לכך מענה.
Solato – נספרסו, מכירים? אז אותו הדבר, עם הקפסולות והכול, רק לגלידה. הצבה של מכשיר כזה בנקודות המכירה חוסך שינוע בהקפאה, ומתברר שגלידה טרייה בטמפרטורה גבוהה יותר היא גם טעימה יותר וניתן לשים בה פחות סוכר. מעורבת כאן אלגוריתמיקה של ברקודים חכמים, יש חלבי ויש טבעוני, ואולי בעתיד ייכנס מודל כזה גם לצריכה ביתית.
טומנים ראש בחול ויורדים לסופר
יש כיום חברות לעיקור יתושים וזבובים, יש עיסוק נרחב בהפקת אנרגיה סולארית מעל שטחים חקלאיים, יש השבחה של זרעים (הנדסה גנטית זה עסק מורכב רגולטורית ויחסית פחות מקובל), טיפול בקרקע מליחה, רובוטיקה בקטיף, ניתוחי גידולים וקרקע בעזרת לוויינים ועוד ועוד, מ-nice to have עד must have. סוגיית הטעם מצריכה עדיין כברת דרך, וגם בבריאות עוד יש הרבה מה לעשות (התחליפים ברובם לא ממש בריאים, בינתיים). כך או כך, אומר לנו שי לוי, “הבעיה היא אמיתית והיא מעבר לפינה. אנשים טומנים ראש בחול, יורדים לסופר וקונים מה שרוצים, אבל ב-20 השנה הקרובות זה ייעלם. רמת המחירים תעלה, יהיו דברים שיהפכו מחיוניים למוצרי מותרות, וחייבים להיערך עם פתרונות”. הוא אגב מעריך שתוך 15 שנה, בהינתן חלופות איכותיות לחלבון, היחס החברתי לאכילת בשר יהיה כמו היחס לעישון טבק.
בעולם ההשקעות, אין עדיין חברות בורסאיות מובילות בענפים הללו, וגם ב-ETF מכניסים חברות שלא בדיוק עונות על ההגדרה. היו אומנם הנפקות ב-2021, אבל זה היה חלק מהגל וללא הבנה אמיתית של מידת הבשלות ומאפייני התחום – מה שהוביל לכישלונות ואכזבות. יש הרבה יותר אקזיטים מסוג M&A, ולוי משוכנע שבעשור הקרוב נראה שינויים טקטוניים, עם קטגוריות נוספות שיצמחו וחברות ענק שיקומו. אנחנו באינווסטור 360 פחות הולכים לאזורי ההון סיכון (מעדיפים חוב פרטי ונדל”ן), אבל אם כבר מישהו בוחר בזה – עם רמת הסיכון הגבוהה ואיתה גם פוטנציאל התשואה – למה לא לעשות על הדרך טוב לעולם?
