כל אחד מאיתנו עלול להגיע לזה: מצב של אי כשרות לקבל החלטות על חייו – ועל האופן שבו הוא מבקש לסיים אותם. את מי וכיצד מסמיכים לקבל החלטות במקומנו? ומה קורה לרכוש שהותרנו? את הוובינר השבועי החלטנו להקדיש לנושא שפחות נעים לדבר עליו, אבל ייתכן שאין חשוב ממנו. נושא שאי אפשר וגם אין טעם “לסמן עליו וי”, לפעול כלאחר יד. הוא מצריך פינוי זמן, מחשבה ושיעורי בית, התייעצויות והתחבטויות. והוא משיק גם לעולם החסכונות וההשקעות.
למי שיעשה אותו כראוי, לכשתגיע הסיטואציה המורכבת, לפחות תהיה תשתית לקבלת החלטות באופן שהכי קרוב לרצונו ולצרכיו, כפי שהביע אותם בעת צלילות. זה יכול לחסוך התנגדויות מתישות, סכסוכים בין אחים ואפילו אירועי קיצון כמו חטיפת הילד, ניצול אסון הרכבל, מאיטליה לישראל.
כדי להבין במדויק את נוסח החוק ואת האפשרויות העומדות לרשות כל אחד, הזמנו לשיחה את אחת המומחיות בארץ לתחום – עו”ד דנה טפר, מגשרת, עובדת סוציאלית ומרצה במכללות.
הבעיות בחוק האפוטרופסות והתיקון לו
כשאדם מוגדר כבלתי כשיר (“אינו מבין בדבר”, בלשון החוק), בית משפט ממנה לו אפוטרופוס. על פי רוב זהו בן הזוג או הורה. אלא שהמינוי האוטומטי הזה אינו בהכרח עולה בקנה אחד עם מרקם היחסים במשפחה. מה אם בני הזוג בסכסוך? האם בהכרח ידאגו זה לזה באופן מיטבי, או שיפעלו למען האינטרס הסותר שלהם? הבעיה השנייה היא שגם אם מונה האדם המתאים, הוא ייתקל על פי רוב בחומות של ביורוקרטיה, חשבונות בנק משותקים וכיו”ב.
באפריל 2017 התקבל תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, באופן שמשקף בצורה נאמנה יותר את הלך הרוח העדכני – בדגש על האוטונומיה שכל אדם זכאי לה, על זכותו לחיות בכבוד ולסיים את חייו בכבוד.
ייפוי כוח מתמשך
מסמך משפטי זה הוא חדש יחסית בהוויה הישראלית. יותר ויותר משפחות מודעות כיום לנושא, עם דחיפה חזקה בקורונה. המסמך מעגן לפי רצון החותם – וכל אדם בגיר וכשיר יכול לחתום – כמה שיותר נושאים בשלושה מישורים: הרכושי – כל מה שקשור בכסף, קרנות, ריהוט, אוספים, נדל”ן ועוד; האישי – תנאי החיים והרווחה, מהיכן לגור (בית או בית אבות, עם מטפל או מטפלת) ועד שמירה על הנראות והכבוד (תדירות הבאת ספר או מניקוריסטית והשתתפות בקידוש המשפחתי); והמישור הרפואי – כל החלטה שהיה מקבל בעצמו (כן או לא ניתוח). למילוי ההוראות ממנה האדם מיופה כוח, אחד או כמה, האחראים להוציא את המסמך לפועל מרגע שרופא קובע כי הוא אינו כשיר.
ניתן לקבוע כל מנגנון שהוא, ממדרג למקרה שגם מיופה הכוח אינו כשיר (למשל: בן הזוג מיופה, ואם לא הוא אז הילדים, על פי רוב דעות) ועד פיצול המסמך (הבן הרו”ח יקבל החלטות כלכליות ואילו הרופא רפואיות). עו”ד טפר ממליצה ללקוחותיה להקדיש מחשבה ולפרט כמה שיותר, גם דברים טריוויאליים לכאורה – ממתנות לנכדים או לחתונות בעתיד ועד הליכה לים. על המסמך חותמים הממנה והממונים אצל עורך דין שעבר הכשרה אצל האפוטרופוס הכללי. המסמכים מופקדים במשרד האפוטרופוס ומאושרים עם קבלת חתימתו. בשונה מהמוסד עצמו, המסמך מאוד גמיש. לנגד עיניו, כפי שבא לידי ביטוי במפורש בהוראות החוק, עומד כבוד האדם הספציפי, ולא פתרון גנרי.
נושא הסכומים למשיכה הוא עדיין בעייתי: מתוך רצון להגן על האדם הלא כשיר ולמנוע שימוש לרעה בכספו, החוק מאפשר כיום משיכה של עד 100 אלף שקל לאורך שנות האפוטרופסות ללא אישור; 500-100 אלף בכפוף לאזכור מפורש במסמך ייפוי הכוח; ומעל חצי מיליון באישור בית משפט בלבד. נוכח המציאות המשתנה, הסכומים נמצאים כעת בדיונים. עומר רבינוביץ’ העלה בשיחה פתרונות אלטרנטיביים: במקום משיכת סכום חד פעמי, שלאו דווקא נכונה כלכלית ומנטלית, אפשר להגיע, דרך אוסף מכשירי השקעה וחיסכון, לתזרים חודשי קבוע (שאותו ניתן תמיד להחזיר בסוף השנה להשקעה או לחיסכון במקרה של צלילות). כך או כך, הנחת היסוד צריכה להיות שלבנק קל יותר להמשיך עם הוראה קיימת מלייצר מצב חדש. עוד כלל אצבע: לנסח את מסמך ייפוי הכוח בצורה הכי ברורה, לא דו-משמעית ונטולת תחכום שרק ניתן. זהו “ספר ההפעלה” שלנו מול הביורוקרטיה.
צוואה
חוק הירושה מגדיר את הדיפולט: 50% מהרכוש (כולל נדל”ן) עובר לבן הזוג והיתר בחלקים שווים בין הילדים. בתוך זה יש לא מעט סייגים, סיטואציות ייחודיות ומקרי קצה. ניסוח צוואה מאפשר להגדיר במפורש כיצד לחלק את הרכוש ואמור לייתר סכסוכים משפחתיים כואבים (או לחלופין, חלוקת ברירת מחדל של רכוש עם בן/בת זוג חדש/ה או קודמ/ת). גם כאן אין “פתרון בית ספר” – כל מוריש ורצונו הספציפי, כל משפחה וצרכיה. וגם כאן כדאי להקפיד על ניסוח נהיר וחד-משמעי. חשוב לוודא שאין “השפעה בלתי הוגנת” על מנסח הירושה, כי זו עלולה להוות עילה להתנגדויות. הצוואה נחתמת בנוכחות שני עדים בלתי תלויים, כאלו שלא נהנים ממנה. עו”ד טפר דואגת להסריט מעמד של הקראת הצוואה, כדי למנוע ספקות אם וכאשר.
מסמך הבעת רצון
נכנס אף הוא במסגרת תיקון 18, ומאפשר לאפוטרופוס של אחר (גם קטין) לייעד את התפקיד לאחר, למקרה שהוא עצמו יהפוך בלתי כשיר או יעזוב את החיים. במסמך כזה אפשר ורצוי לפרט את האג’נדה הרצויה לגידול הילד (סוג חינוך, חוגים). זה מסמך חשוב לחד-הוריים, אלמנים וגרושים.
תומך בקבלת החלטות
פונקציה נוספת מאותו תיקון מיועדת לאנשים עם ליקוי שכלי קוגניטיבי (פיגור קל), לא נכות פיזית. מתמנה עבורם תומך שאוסף ומנגיש להם את המידע, כך שבסופו של דבר, הם אלו שיקבלו החלטה.
חוק החולה הנוטה למות
נכנס מרגע שרופא מוסמך קובע כי לחולה, בעיקר במצבים אונקולוגיים המאפשרים לצפות תוחלת חיים, נותרו עד שישה חודשים לחיות גם אם יקבל טיפול רפואי. במקרה כזה, או לקראתו, יכול אדם למלא מול רופא או אחות מוסמכת, ובנוכחות שני עדים בלתי תלויים, הנחיות רפואיות מקדימות (אפשר להוריד אותן מאתר משרד הבריאות) המגדירות מאילו טיפולים להימנע. המסמך נשלח למשרד הבריאות. בישראל, נזכיר, חל איסור על המתת חסד אקטיבית וכל סיוע להתאבדות, אבל ניתן במצבים סופניים להימנע למשל מפעולות החייאה והנשמה.
