פסח מאחורינו, אבל סדר מסוג אחר עוד לפנינו: בנכסים הפיננסיים. נכון שכל תיק הוא שונה, אבל ברוב התיקים – כמו בהגדה – יש קווי דמיון והגיון מסדר. הצעד הראשון הוא להבין מה יש לי: סך ההון כולל נדל”ן, שווי פנסיה, גמל, השתלמות ותיקי השקעות. בתוך ההשקעות: סך המניות, האג”ח, ההשקעות הפרטיות והחשיפה למט”ח. בלי זה, קשה מאוד לצאת לתכנון פיננסי. בלי דאטה, קשה, מן הסתם, לקבל החלטות Data-driven. את הטיפ הזה אנחנו נותנים גם לעצמנו, ובשנה האחרונה עשינו עבודה משמעותית בנושא ניהול הסיכונים ובניית תיק ההשקעות. במסגרת הזאת איתרנו מספר שגיאות נפוצות. במוצאי הפסח, נקרא להן עשר המכות (האמת שיצא לנו 12):
מס עיזבון – רבים נוטים לשכוח אותו, אבל הוא מוטל על כל נכס אמריקאי שעולה על 60 אלף דולר, כולל נדל”ן ומניות. יש מי שבונה על הבנקים בארץ ש”יטאטאו” את העניין במקרה פטירה. ובכן, אין בזה שום הגיון: הם חשופים לקנסות עתק מהאמריקאים, אז למה להם לקחת את הסיכון? יש כמובן מכשירים חוקיים הפוטרים מהמס או מקלים אותו.
מינוף מיותר – להחזיק מינוף בעולם של ריביות נמוכות, למרות המזומן ששוכב בבנק כלשהו בארץ או בעולם, זה עוד הגיוני. בעולם הריביות הנוכחי, עדיף להימנע.
חשיפה למט”ח – גם כאן חשוב לעקוב ולא לקפוא כשהעולם משתנה. רבים נכנסו למכשירים נוחים כשהדולר עמד עד 3.1 שקלים והשקיעו בגידור. גידור זה לא מעט – כ-2% בשנה. כעת השערים השתנו. חשוב להכיר בזה, לפעול בהתאם ולוודא שלא כל ההון חשוף למט”ח.
היעדר פיזור בין מתפעלים – זו אולי המכה הקשה והכואבת ביותר, כי היא יכולה להיות הרסנית במיוחד. גם אם עברתם חוויה מצוינת עם יזם, מנהל השקעות ואפילו גוף מוסדי, מקרי קיצון עלולים להתרחש. למי תפנו במקרה שיפשוט רגל, יקרוס פיננסית או פיזית?
רדיפה אחר הגוף המנצח – השוק שהניב את התשואה הטובה ביותר בעשור החולף איננו בהכרח – והיסטורית הוא בדרך כלל לא – זה שיתמיד בהובלה. זה נכון בגיאוגרפיות, באג”ח ארוך לעומת קצר עוד. חשוב לבדוק אם אסטרטגיית הבסיס שהביאה את ההצלחות עודנה הגיונית ורלוונטית. שוק ההון הישראלי, שהשיג תשואה עודפת, הוא דוגמה טובה בטלטלה המשפטית-פוליטית הנוכחית. בדומה, זה שנאסד”ק עלה בכמעט 100% בעשור האחרון, כמעט פי 4 מכל שוק אחר, לא אומר דבר על ההמשך. לפני כן היה זה השוק היפני, וימים יגידו מה טומן העתיד. במבט לחברות: רק מיקרוסופט שרדה בטופ 5 מתחילת שנות האלפיים, וגם היא המציאה את עצמה מחדש.
אי הבנת ה”למה” – קבלת החלטות על סמך רגש ולא דאטה. רגש קיים בכל תחום בחיינו והוא נוכח גם בהשקעות. אבל אם נכיר בכך ונכניס “מערכת הפעלה”, נוכל לנטרל או לפחות לצמצם אותו.
אי דיווח למס הכנסה – רבים שמחזיקים בחשבונות אצל ברוקרים זרים, בנדל”ן בחו”ל או במשכורות גבוהות, לא מבינים (ואולי בוחרים שלא להבין) שחובה לדווח על זה, ומוטב מוקדם. תיקון בדיעבד, למשל בעקבות דרישה של בנק מקומי לראות דוחות כתנאי להכנסת הכסף, יעלה יותר. מה גם שאי מילוי דוח יכול לפעול לרעתכם, במקרה שמגיע לכם החזר.
חסר בהשקעות בדחיית מס – ישראל, אמרנו כאן לא פעם, היא גן עד מיסויי שמאפשר לבנות “טראסט חוקי”. אם זה דרך תיקון 190, קרן השתלמות מעל לתקרה לעוסק מורשה או פטור, IRA שפוטר ממס עיזבון ולא אחת אף ממס הכנסה ועוד. זה חינם, זה חוסך המון, ולא כדאי להזניח.
היעדר מעקב – קריטי להקפיד על מעקב בסיסי, למשל בדיקת מסלקה אחת לשנה. לא תאמינו כמה מאיתנו משלמים דמי ניהול מוגזמים וכפל ביטוחי בעקבות מפגשי עבר קצרים עם סוכנים והנחות שפגו, מה שמכרסם באופן דרמטי בפנסיה. הפרדוקס מתעצם כשלא אחת, הזנחת הנתח העצום הזה מההון האישי והמשפחתי מלווה במעקב הדוק מדי (ומוּנע רגש) אחר תיק ההשקעות.
שנאת הפסד מול אהבת רווח – אל תשנאו את ההפסד, זה חלק מהסיפור. אם אנבידיה עשתה 350% תוך חמש שנים, 8,400% תוך עשר, זה ודאי מפצה על אובדן של עשרות אחוזים במניות רבות. הפחד מהפסדים מונע גם הצלחות קיצוניות: מחקרים מעניינים העלו כי בשיעור עצום של המקרים, הנטייה למכור מניה שהרוויחה ולהחזיק את זו שמפסידה הפילה משקיעים. ההסבר הוא שמה ש”מקולקל” באמת יתקשה לחזור לתלם, בעוד שמגמת הצלחה יכולה גם להימשך (ע”ע אמזון). זה מה שיפה בהשקעות: כשזה עובד, זה עובד.
הפחתת סיכון בתחתית – קל למכור כשזה אמורפי, אבל כשזה קרוב ולכאורה ברור לנו, כמו בנדל”ן, אנחנו נאחזים בהנחה שהכול עוד יתהפך. חשוב לזכור שדווקא בפעם הזאת, הכול יכול להיות אחרת. ואם בחברות ותיקות עסקינן, קשה למצוא הזדמנות לקנות אותן במחיר אטרקטיבי.
אי נטילת סיכון כשצריך – רובנו זקוקים לאורך החיים לסכומי כסף שמפחיד לחשוב עליהם. אם ניקח את תוחלת החיים העולה ונסתפק ב-15 אלף לחודש בפרישה (כי צריך גם לעזור לילדים עם לימודים, חתונה, דירה), נגיע ל-6.4 מיליון שקל ב-40 שנה, ובפועל להרבה יותר מזה בגלל האינפלציה. בשביל סכום אסטרונומי כזה ברור שחייבים לייצר תשואה, ולשם כך, צריך לקחת סיכון. מי שרכש חמש דירות בתל אביב לפני 20 שנה, בעיצומו של משבר אמיתי בטק פלוס אינתיפאדה, במחיר של מיליון שקל ליחידה, יושב היום על 25 מיליון ויכול להסתפק בפיקדון חסר סיכון. לעומתו, מי שהיה “אחראי” ולא קנה, לא מסוגל היום לרכוש נכס ונאלץ לחיות בשכירות. למחייתו, הוא יידרש לסיכונים גבוהים בהרבה במחירים גבוהים בהרבה. עוד דוגמה היא מכפילי ההון הנמוכים שראינו בקורונה.
אבל פסח זה לא רק מכות מצרים – זה גם ארבעת הבנים, ולא נשכח אותם: חכם הוא משקיע שמתכנן, מתכלל ויש לו מערכת חוקים. חכם מקבל החלטות מושכלות, Data-driven. תחת רשע נכניס שני טיפוסים – האחד נוכל והשני משוטה, אולי הוא עצמו הופל בפח, גם אם הוא נראה לנו מקסים והתזה שלו נשמעת הגיונית. אז מה גרוע יותר בשוק ההון, להיתקל ברמאי או בטיפש? שאינו יודע לשאול – זה מדבר בעד עצמו. קריטי לשאול שאלות ולדרוש להבין, ובדיוק בשביל זה אנחנו מביאים את מיטב הגופים והמומחים לוובינרים שלנו. ומה לגבי תם? הוא דווקא יודע לשאול, אבל את התשובות צריך גם לעבד ולהסיק מסקנות. המציאות מורכבת.
לסיום, כתרגיל ברוח התקופה, הכנסנו את נתוני היסוד ל-ChatGPT וביקשנו את עשר המכות. התוכנה העלתה נקודות מעניינות שעם רובן אפשר להסכים (את חלקן גם ציינו כאן), אבל הנימוקים והדוגמאות היו מעט גנריים, שטחיים ומלאכותיים. נתנו לצ’טבוט ציון 7, ובארבעת הבנים עוד פחות. ננצל את העניין כדי להזמין אתכם לפנות אלינו טלפונית או דרך האתר לתיאום צ’ק-אפ פיננסי. מאוד כדאי לעשות איתנו סדר פסח בנכסים – אומנם, עם עזרה אפקטיבית מהתוכנה הייעודית שבנינו, אבל בחשיבה אנושית לגמרי של מומחים לעניין.
