מבחינת הכלכלה העולמית, קיץ 2024 עומד כנראה בסימן של הקלות מצד הבנקים המרכזיים. אם עד לפני מספר חודשים היו צפויים רק 10% מהם לשחרר לחץ, היום כבר מדברים על יותר מ-40% שפניהם להורדות ריבית.
ארה"ב
שני תהליכים מושכים כעת את תשומת הלב: האחד הוא סוף ההסכם עם סעודיה, שקבל אותה במשך עשרות שנים לעסקאות נפט בדולר אמריקאי בלבד (פטרודולרים). הלחץ של הממשל, שרואה את הדולר מוחלף ממילא במטבעות אחרים (ואת אג”ח ממשלת ארה”ב בהחזקות זהב) – ובעיקר את הניסיון הסיני ליצור לו חלופה אמינה – קשור מאוד במאמץ לברית הגנה שתכלול גם את ישראל. התהליך השני הוא הדה-גלובליזציה – המאמץ להקים מחדש תעשיות מקומיות, בדגש על שבבים ואלקטרוניקה, שיחליפו את הייצור הסיני. מאות מיליארדים מופנים עתה ל-American Reshoring.
האינפלציה בארה”ב עומדת על 2.6% (PCE כללית וגם Core, ללא אנרגיה ומזון). זו לפחות התמונה בראייה של שנה לאחור. אבל כשמצמצמים את הפרספקטיבה בניסיון לקבל תמונה מהימנה קדימה, מגלים נתון גבוה יותר – וזו הסיבה שהפד לא ממהר להוריד את רמת הריבית. יש לו סיבות רבות דווקא כן להוריד – ממדד מנהלי הרכש ששב למגמת הירידה (ואף נמצא בהתכווצות, הן בתעשייה והן בשירותים); דרך הצפי להאטה מסוימת בצמיחה; ועד לשוק העבודה המתקרר. לגבי שוק העבודה, לכאורה, נוספו יותר משרות מהצפוי. אבל ניכר כי אלו הולכות בעיקר למשרות חלקיות ולמהגרים – מה שגם מעורר מחלוקת פוליטית כבדה. וממילא, שיעור האבטלה עלה.
השוק בונה על כך שדווקא החולשה המבנית תביא מהר יותר, וחרף הצהרות הפד, להורדות ריבית. אגב, 25-30% מהמניות במדד S&P 500 הן מעל המדד מבחינת שוויין – נתון דומה ל-98-99′, ערב המשבר של 2000, מה שנתפס בעיני אחדים כרמז לבאות.
אירופה
האינפלציה ירדה אך התייצבה, ולא נראה שצפויות עוד הורדות ריבית משמעותיות בזמן הקרוב. שיעור האבטלה קבוע זה זמן על 6%. ככלל, ניכרת התרחבות הדרגתית של הפעילות לאורך התחזית (בכפוף לסיכונים גיאופוליטיים). התמ”ג צפוי לצמוח השנה באיחוד האירופי ב-1% (0.8% בגוש האירו) ובשנה הבאה ב-1.6% (1.4% בגוש). אשר לאינפלציה, זו צפויה להגיע עד סוף השנה ל-2.7% ובשנה שלאחר מכן ל-2.5% (2.2% ו-2.1% בהתאמה בגוש האירו).
הנושא המרכזי שמעסיק את היבשת הוא הבחירות בבריטניה ובצרפת. בראשונה, ראש הממשלה הנכנס מקווה להשיג צמיחה בת קיימא של 2.5% לפחות, אם כי על סמך התוכניות שהציגה הלייבור (ובהתחשב באילוציה כמפלגה סוציאלית), לא ברור כיצד זה יקרה. כך או כך, ניכרת אופטימיות סביב הכלכלה הבריטית בקרב קרנות גידור וקרנות פיננסיות, ומדד ה-FTSE בעלייה כבר מתחילת השנה. בצרפת התחזיות לניצחון מוחץ של לה פן לא התממשו בעקבות איחוד של יריביה, וצריך להמתין ולראות כיצד הבורסה תגיב. החשש מהשתוללות של החוב בכלכלה המרכזית הזו בגוש עדיין בעינו.
ישראל
הריבית עומדת על 4.5% ואין צפי להורדה. חוסר הוודאות עדיין גדול, והשקל מיטלטל עם השפעה ישירה של מה שקורה בחזית הצפונית. האינפלציה עומדת על 2.8% (2.61% בליבה), ולא כדאי להתרשם יתר על המידה מהמדד הטוב של מאי (שהושפע ממניפולציה נקודתית ולא בטוח ששיקף שיפור ריאלי). שאלה מרכזית כעת היא “שעבוד” התקציב להוצאות הביטחון, אשר יורדות בעקביות מאז השיא של פוסט מלחמת יום כיפור (אז הגיעו ל-30%). אם נגמור ב-10% בשנים הקרובות, דיינו. וצריך לזכור שהביטחון גם מכניס כסף.
עוד נתונים: זהו חודש חמישי ברצף של עלייה במחירי הדירות; באפריל עלה ב-4% היקף מכירות הדירות לעומת הממוצע הרבעוני של Q1 השנה (עיקר העלייה בדירות חדשות); במאי נרשם גידול ריאלי של 6% בסך גביית המיסים לעומת מאי 2023; האבטלה עומדת על 3.1% – נתון שמשקף עלייה בשיעור ההשתתפות ובמספר המשרות הפנויות. בצד השלילי: הגירעון בתקציב צמח במאי למינוס 7.2% וצפוי להגיע עד סוף השנה ל-7% מהתוצר, לעומת יעד של 6.6%. תחזית בנק ישראל מדברת על צמיחה של 2% ב-24′ ו-5% ב-25′, וריבית שתעמוד על 3.75% ברבעון הראשון של 25′.
את הסקירה חתמנו הפעם בתמונת מצב על יתרות הנכסים ועל האופן שבו הישראלים משקיעים בעת הזאת (אלוקציה). ראינו שכסף רב ממתין עדיין “על הגדר”: 36% מהכסף נמצא במזומן ובפיקדונות; הרבה מעל 50% אם מוסיפים אג”ח מדינה ואג”ח חברות סולידי. הרבה מאוד תלוי במה שיקרה כאן בחודשים הקרובים: האם פנינו להסדרה – עם פריצה כלפי מעלה גם בשוק המניות, או שמא להסלמה אזורית – מה שיהפוך גם את הקערה הכלכלית.
