2023 נפתחה בחששות כבדים למיתון. אומנם, האופציה הזאת לא הוסרה מסדר היום, אבל את המחצית הראשונה של השנה בורסות העולם מסכמות בעליות יפות: מדד S&P 500 הוסיף 16.5%, נאסד”ק 40%, דאקס הגרמני 14%, ניקיי היפני 30%, ואילו ת”א, על רקע הטלטלה הפוליטית-משפטית, לא מיישרת קו ומאבדת 2%.
למרות הירידה היפה באינפלציה בארה”ב, התלולה מבשאר כלכלות ה-G7, הפד נשמע עדיין ניצי וחוזה עוד שתי העלאות ריבית עד סוף השנה. על פי החוזים העתידיים, השוק, לשם שינוי, מאמין לו, והרוב צופים העלאה כבר החודש. זה קורה בעקבות נתונים עדכניים – בתוצר, בתעסוקה, במדד אמון הצרכנים, בשוק הנדל”ן (קפיצה בהתחלות הבנייה במאי) – המצביעים על התחזקות הכלכלה וסיכוי טוב ליציאה מהאינפלציה ב”נחיתה רכה”, קרי: ללא מיתון עמוק.
האינפלציה הרגילה בארה”ב ירדה בחדות מאז הפיק של מאי ל-3.8%. לעומתה, אינפלציית הליבה (Core PCE), ללא אנרגיה ומזון, דביקה בהרבה ולא מצליחה בינתיים לרדת משמעותית – 4.6%. עד שתתקרב ל-2%, לא צפוי שחרור של הברקס על הכלכלה ולא צפויות הורדות ריבית.
עקום התשואות משדר כעת היפוך חזק – הריביות קצרות הטווח מייצרות תשואה גבוהה מהארוכות. היסטורית, מצב כזה מנבא מיתון תוך 11 חודש מההתהפכות המלאה – מה שמביא אותנו לספטמבר הקרוב. אלא שהשוק לא חוזה כרגע מיתון עד יוני 26′. וכל עוד הריבית הקצרה נותרת גבוהה והארוכה נמוכה, אנחנו לא במיתון.
ואפרופו סטטיסטיקה היסטורית: בדקנו לאחור (כפי שוודאי בדק גם הפד) תוך כמה זמן משפיעות העלאות ריבית על הכלכלה. מתברר שהתמ”ג מושפע תוך 5-4 רבעונים – אנחנו אמורים להתחיל לראות את ההאטה בערך עכשיו; שיעור האבטלה – תוך 6-5 רבעונים (אנחנו עוד לא שם); ואילו לאינפלציית הליבה זה לוקח 8-7 רבעונים, סביב שנתיים. אז הורדות לא סביר שנראה בקרוב, אבל לא מן הנמנע שהצהרות יו”ר הפד בדבר העלאות נוספות הן יותר בגדר אמצעי ריסון, ולאו דווקא מתוך כוונה אמיתית להעלאות ריבית בזמן שהאינפלציה מאטה.
ועוד נתונים מעניינים על הכלכלה האמריקאית:
על פי מדד מנהלי הרכש, התעשייה מתכווצת זה חודשיים. השקעות העתק של ממשל ביידן בתשתיות, בשבבים ועוד מייצרות תקווה להתאוששות וצמיחה מחודשת. סקטור השירותים עדיין בהתרחבות ומייצר את עיקר הצמיחה כעת, אבל גם הוא ב”נזילה” כלפי מטה. את רוב הצמיחה, שניכרת היטב בבורסה, מובילה הטכנולוגיה (ובתוכה הטלקום). הכלכלה ה”ישנה” (אנרגיה, פיננסים, בריאות) לא ממש שם.
הפד מעריך שכלל החסכונות שנצברו למשקי הבית בתקופת הקורונה כבר אזלו. הוא מקווה שהדבר יחזיר את הכלכלה לקו המגמה, יוריד את הצריכה ובאופן טבעי, ימתן את האינפלציה.
הבנקים האזוריים בארה”ב נמצאים בסיכון בעקבות החשיפה לריטים סביב נדל”ן המשרדים, כאשר המשרדים נותרים ריקים.
המכפילים בארה”ב ממשיכים להיות לא סבירים בעליל לעומת מה שהאג”ח מציע – תשואת רווח של פחות מ-5% לשנה ב-S&P. בנאסד”ק ובראסל פרמיית הסיכון אפילו שלילית ביחס לאג”ח ארוך טווח, שלא לדבר על הקצר. אבל נזכיר שהמדדים מוטים טכנולוגיה, ולכן מושכים את המכפילים כלפי מעלה.
לאור הנתונים החיוביים, שסיפקו זריקת עידוד לכלכלה האמריקאית לקראת יום העצמאות (4 ביולי) והובילו לעליות נוספות, נשאלת השאלה: האם אנחנו בדרך לשוק “שורי” חדש, או שמא מדובר בתיקון בתוך השוק ה”דובי”? צריך לומר שאנחנו 240 יום באותו תיקון, וש-S&P 500 כבר החזיר 64% מההורדות של 2022 – שני נתונים שלא נראו בעבר בתוך שוק דובי. כך שגם אם השור החדש לא הגיע, ייתכן מאוד שאנחנו כבר בהתייצבות או לפחות דשדוש. יש המעריכים כי זהו מחזור כלכלי חדש, רחב מקודמיו, הפעם בהובלת הבינה המלאכותיות היוצרת (Generative AI).
שוקי המזרח
בעשור האחרון סיפקו ארה”ב, הודו וסין כ-60% מהצמיחה העולמית, אבל כעת סין בסוג של אכזבה. התאוששות שם עשויה להוביל לצמיחה עולמית מהירה, אלא שבינתיים, ההתערבות הממשלתית חונקת. הצמיחה בסין עומדת כעת על 3%, אבל פורמלית חוזים שם שיעמדו ביעד של 5%. הודו בצמיחה יפה, והאינפלציה מתחילה להיבלם. ביפן האינפלציה הרימה ראש (3%) לאחר זמן רב שלא נראתה. הריבית שם אפסית, ויו”ר הבנק המרכזי החדש נמנע בינתיים מלטלטל את הספינה.
אירופה
בגוש האירו ניכרת היטב בעיית אינפלציית הליבה, הדביקה בהרבה מזו הכללית. באינפלציה הכללית רואים הבדלים משמעותיים בין מדינות – השווינו למשל את ספרד, שבה היא עלתה משמעותית אך גם ירדה באופן חד, לגרמניה שראתה עלייה פחותה יחסית אבל נותרה גבוהה יותר. יו”ר הבנק המרכזי הודיעה במפורש שנראה העלאה ביולי. מכפילי הרווח זולים יחסית ואטרקטיביים, והם משקפים פרמיית סיכון סבירה בהתחשב במצב הכלכלה. כלומר, זה נראה זול, אבל יש סיכונים.
ישראל
אצלנו, הרפורמה עודה מטלטלת את הכלכלה ואת המטבע. ריבית בנק ישראל עומדת על 4.75%, וההערכה הרווחת היא שבמועד ההחלטה הבא (10.7) הנגיד לא יעלה אותה, שכן הפד בארה”ב לא העלה. יחד עם זאת, מעריכים כי עד סוף השנה תגיע הריבית ל-5%. שיעור האינפלציה כעת הוא 4.6%. הדולר מזנק מתחילת השנה ביחס לשקל – שערו כעת 3.7 שקלים, ולא מופרך שיגיע ל-4. אבל לטווח הארוך יותר, בעיקר אם תושג רגיעה בטלטלה המקומית, סביר שנראה התאוששות שכן לשקל יש סיבות טובות להתחזק. שיעור האבטלה בישראל עומד על 3.6%, והתוצר השתפר בקצב טוב משהוערך. המכפילים זולים מאוד (חד ספרתיים) עם פרמיות סיכון יפות המפצות על הסיכון.
סיכום
- אם היו תקוות לצמיחה מהירה ב-2023, הן הולכות ומתבדות (אלא אם יקרה תרחיש לא צפוי דוגמת סוף המלחמה באוקראינה).
- מנגד, גם סבירות המיתון ירדה במקצת (אבל זה יכול להתהפך חזרה במהירות).
- אינפלציית הליבה דביקה ותישאר איתנו בחודשים הקרובים, מה שאומר שהורדות ריבית לא על הפרק.
- תמחורי המניות סבירים, תוך הבנה שהם מגלמים סיכון, למעט בארה”ב עם ההטיה הטכנולוגית.
- אסטרטגיות השקעה: בארה”ב עדיפה סלקטיביות בשל הפער בתוך המדד; באירופה חשוב לגלות זהירות; סין מאכזבת כעת ומומלצת חשיפה זהירה, או להמתין ולראות התאוששות ממשית; ישראל מעניינת מאוד – עם מניות טובות אפשר לגרוף תשואות יפות, ואג”ח ארוך בהחלט לא פסול (בפרט אם אנחנו לקראת סוף מחזור העלאות הריבית); בתקופות של העלאות ריבית כדאי להיזהר מחברות ממונפות, מחברות לא רווחיות וממכפילים גבוהים.
ויש לנו בשורה משמחת…
השבוע חצתה רשת הפודקאסטים של אינווסטור 360 את רף מיליון ההאזנות! אנחנו מודים לכם מקרב לב על האמון, ההתעניינות וההתמדה☺
