ירוק זה מזמן לא טרנד, וגם לא רק תחזיות קודרות לעתיד הפלנטה. כיום ברור שירוק זה גם כלכלי: פעם אחת, בשל עלויות הייצור ההולכות ופוחתות; פעם שנייה, לאור הביקושים שמבטיחים היעדים השאפתניים לאפס פליטות (Net zero). עכשיו נוצר גם צורך בוער באירופה להגיע לעצמאות אנרגטית, ללא תלות בגז הרוסי. אבל בין החברות והיזמים, בשוק שרק הולך ומתרחב – עם נתח הולך וגדל בעולם הנדל”ן וניצול הקרקע – על מה להסתכל כדי לדעת איפה, במי ובמה להשקיע?
את חברת אקונרג’י (Econergy) יזם אייל פודהרצר כבר ב-2008. הוא תיאר לנו כיצד, בזכות שיפורים טכנולוגיים, התייעלות, ירידה במחיר חומרי הגלם והצטרפות שחקנים חדשים, מחירי הייצור ירדו תוך עשר שנים בכ-90%. 2018-9 גירדה את התחתית, ומאז המחירים שוב מטפסים. בנסיבות הגלובליות הנוכחיות, נראה שייקח זמן עד שיחזרו לנקודת השפל ההיא.
אייל סקר לנו ממעוף הציפור את האבולוציה של השוק ואת צווארי הבקבוק שבו, מהביורוקרטיה ועד לבעיית ההולכה (באיטליה למשל הקרינה החזקה ביותר היא בדרום, ואילו הצריכה המוגברת דווקא בצפון). המלחמה באוקראינה הציפה בעיות בשוק האנרגיה שהיו קיימות עוד קודם, והיא בהחלט מהווה קטליזטור לפתיחת צווארי בקבוק, חקיקה מהירה, הסרת חסמים והצבת יעדים שאפתניים אף יותר לגמילה מדלקים פוסיליים. אבל חשוב להבין: זה לא יוכל לקרות מהיום למחר. 40% מהגז האירופי מגיע מרוסיה – 250 מיליון יורו מוזרמים מגרמניה לרוסיה מדי יום אפילו בזמן המלחמה. 45% מהכנסותיה של רוסיה בעשר השנים האחרונות היו ממכירת גז ונפט לאירופה.
ניסינו להבין מהי “תשואת השכירות”, אם לשאול מושג מעולמות הנדל”ן המוכרים לנו יותר (עשינו את זה לא מעט במהלך השיחה עם אייל). באשר לעלות ההשקעה – מתקן, ציוד, חיבור לרשת וכדומה – מדובר על כ-600 אלף יורו למגה-ואט, כשמגה-ואט אחד מספק בממוצע מיליון וחצי קילו-ואט/שעה לשנה. כשמסתכלים על IRR פרויקטלי, לפני מינוף וללא הסכם PPA, התשואה, על פי אייל, היא סביב 12% באיטליה ורומניה (15-16% אחרי מינוף) או 7.5%-8% באנגליה, כשאנגליה מובילה בשוק האגירה ועל כן מוקמים בה פרויקטים משולבים. ההנחה היא שמחירי החשמל, שעל בסיסם בעצם נקבעת התשואה הממונפת (Equity IRR), הולכים ויורדים עם הזמן. עם זאת, צפי המחירים השתנה והוא גבוה כעת משמעותית משחשבו לפני כשנה – הוא אומנם מתקזז מעט עם עליית הריבית והתייקרות חומרי הגלם, שאף הן לא היו צפויות. חברות ייעוץ גדולות מספקות לאקונרג’י תחזית רבעונית למחירי החשמל לטווח של עשרות שנים קדימה.
איך מוכרים חשמל
נושא נוסף שדיברנו עליו הוא אסטרטגיות במכירת חשמל: מכרז ממשלתי (כמו זה הנהוג בישראל) עם תעריף מובטח עד 20 שנה קדימה; מדינות המאפשרות (אך לא מחייבות) לגשת למכרז, כדי לקבל מימון זול יותר ומינוף גבוה יותר; הסכם PPA – Power Purchase Agreement – עם שחקן יציב שימכור עבורנו את החשמל; או מכירה במחירי שוק (Merchant). באשר לשחקני ההשקעה, יש המחפשים תמהיל אפקטיבי לצורך תשואה בלבד ויש המוכנים להצטרף להקמת פרויקט, למשל במודל של Co-Development. זאת, בין היתר, מתוך הבנה שצווארי הבקבוק אינם מאפשרים היווצרות של מספיק פרויקטים. דוגמה טובה היא ההחלטה של UBS משנת 2020 להשקיע בפרויקט גדול של קונרג’י באיטליה. במקרה הזה, קונרג’י היא הגורם המפתח, המקים והמתחזק, ואילו UBS משלם לה סכום גבוה כנגד היזמות בתוספת אחוזים מתשואה. אייל מספר שרק מהפורטפוליו הזה, ורק מהייזום, תכניס החברה 50 מיליון יורו בשנתיים. אבל למרות המודל הרווחי, היא החליטה להפוך גם ליצרנית חשמל.
אייל העיד כי לרוב החברות הפעילות כיום יש צבר פרויקטים נמוך יחסית בשטח, אבל פייפליין משמעותי. רק עכשיו למשל משלימה אקונרג’י פרויקטים באיטליה שהייזום שלהם החל לפני עשור. כך שרוב הערך הוא עתידי, ואז מדובר בהצפת ערך. גם למדינות עצמן, בשל סוגיית ההולכה ותשתיות החשמל, יש Road map לפרויקטים שניתן בכלל לקלוט ולחבר לרשת בכל זמן נתון.
מה שמוביל לסוגיה הכמעט אחרונה שלנו – הסיכונים. אלו, מתברר, נמצאים בעיקר בפיתוח. אך מרגע שהבשילו התנאים להקמה, היא פחות או יותר חסרת סיכון, וכך גם התפעול. באסטרטגיית המחירים, בעיקר אם הולכים על מודל של תעריף Merchant, יש סיכון מסוים, אך הוא נמוך יותר כיום שכן מחירי החשמל צפויים להישאר לאורך זמן גבוהים משציפו בעבר. רמת ההכנסות היא ודאית יחסית. לאור כל זאת, הערך המרכזי מבחינתה של אקונרג’י היה ונותר הפיתוח, כשמהר מאוד היא הבינה שלא ניתן לעשות כן בשלט רחוק, ושחייבים נוכחות פיזית בכל מדינה ומדינה. ואכן, אקונרג’י פועלת כיזם מקומי בכל שוק שהיא נמצאת בו.
נושא מרתק בפני עצמו הוא האגירה, אלמנט קריטי בהישענות על אנרגיות מתחדשות. בלי זה, לא יהיה לנו חשמל בשעות החשיכה, שלא לדבר על החורף האירופי. כאן עלות משמעותית נגזרת מהחיבור לרשת, אם כי ניתן כאמור למזג פרויקטים ולחסוך עלויות. למשל: שדה פאנלים פוטו-וולטאי (PV) או טורבינות רוח יחד עם מתקן אגירה. יש גם פרויקטים Stand alone, מעין חוות סוללות עם שירותי פריקה וטעינה.
אין ספק שהכיוון של שוק האנרגיות המתחדשות הוא אחד: צמיחה. ברמת המאקרו, תזת הבסיס בהחלט מובנת. יחד עם זאת, קשה עדיין להבין במדויק מה קורה שם בפנים ולהשיג הערכת שווי אובייקטיבית. יכול להיות שהשוק, כרגע, מתמחר גבוה או נמוך מדי. עם הזמן, סביר שילמד טוב יותר להבחין בין הסיפורים היפים על הנייר לבין מה שקורה בפועל – ולתת ערך או מכפילים בהתאם.
