במשך שנים הורכב תיק ההשקעות מאיגרות חוב ומניות, והשאלה המרכזית הייתה “כמה-כמה”. בשנים האחרונות אנחנו רואים מתאם ישר, במקום קורלציה הפוכה, בין שני המרכיבים. וכך, במקום שיספקו הגנה ואלטרנטיבה האחד לשני, הם מעצימים את התנודתיות – ואנחנו עלולים לספוג הפסדי הון בשניהם גם יחד. שינוי היחס ביניהם לא נותן מענה ראוי לשני היעדים המרכזיים של המשקיע: לשמור על ערך הכסף תוך הגנה מפני האינפלציה, ולשפר את חוסן התיק עם תשואה גבוהה יותר ברמת סיכון נמוכה יותר. ברור, אם כן, שהשינויים בסביבת המאקרו מחייבים חשיבה מחדש.
הפתרון ההולם, שכבר מיושם ביתר שאת על ידי הגופים המוסדיים ופתוח כעת במגוון חסר תקדים גם למשקיעים הפרטיים – בוודאי, אבל לא רק, לכשירים – הוא זליגה הולכת וגוברת לעבר הנכסים הלא סחירים. איתי אלנתן, מנכ”ל לידר שוקי הון – חברת ייעוץ וניהול השקעות המתמחה בשווקים הפרטיים – שב אלינו לוובינר כדי להציג את תיק ההשקעות האופטימלי לעת הזאת. וכהרגלו, הוא הגיע מצויד בהרבה מאוד דאטה.
אלנתן הציג לנו, בין היתר, מחקר מקיף של KKR, מפירמות ה-Private Equity המובילות בארה”ב, שבדק רטרואקטיבית על תיקי לקוחותיו: כיצד היו מתנהגים אלמלא הרכיב האלטרנטיבי, ומה היה קורה אילו הגדילו אותו. ספוילר: PE נותן ביצועים טובים בהרבה ומגביר את חסינות התיק. זה מובהק.
השקף הבא מציג ארבע חלופות השקעה – מהמסורתית שמשמאל (תיק ה-60-40) ועד לתיק האופטימלי מבחינת הכנסה קבועה, Fixed income, שבקצה הימני. את הצורך הזה – לא רווחי הון אבל גם לא הפסדי הון – נהגו לספק לנו האג”ח (Bonds). כעת אנו רואים שהמרכיב הזה מצטמצם בחצי. במקומו מתווספים Private Credit (10%), השקעות בנדל”ן ותשתיות (20%-10%) וכן PE בשיעור הולך וגדל.
חשוב להדגיש: PE תורם הן להגנה על התיק והן לביצועי התיק. כשהשוק עולה, רכיב PE מחדד את העלייה; כשהשוק יורד, השפעתו מובהקת עוד הרבה יותר, והיא מובהקת יחסית גם בדשדוש. הנתון הזה נבדק בכל הגיאוגרפיות המרכזיות ובכל סביבות המאקרו (מבחינת צמיחה ואינפלציה), והוכיח את עצמו שוב ושוב. PE באסטרטגיית Buyout מכה את מדד S&P 500, ובאירופה האלפא אפילו משמעותית יותר.
אשר להגנה על התיק, ראוי לציין ששיעור חדלוּת הפירעון גבוה פי 2 בחברות הציבוריות ביחס לחברות מגובות ה-PE. הסיבה היא שהאחרונות פשוט קוראות לכסף מהמשקיעים המוסדיים הגדולים בעולם, כך שלא רק שהן לא נפגעות ממשברים – הן אפילו נוטות לצאת מהם נשכרות. בעתות שכאלו אנחנו רואים ממש נהירה לכיוונן – ברמה הפרקטית, הן פשוט מסוכנות פחות. לא בכדי מספר החברות הציבוריות עם מעל 50 עובדים בארה”ב נחתך בחצי, לצד עלייה בשיעור דומה של החברות הפרטיות באותם סדרי גודל. ומן הסתם, הציבוריות הונפקו לאחר שכבר גייסו הון משמעותי; בפרטיות המכפילים עדיין אטרקטיביים.
אין זה מקרה שהמוסדיים בישראל מעדיפים את החברות הפרטיות ומכירים בתרומה הניכרת שלהן לתשואה וליציבות התיק:
אז לסיכום, למה נכסים לא סחירים – ולמה עכשיו? בחלוקה לפי Asset classes:
- Private Equity – ההנחה היא שהתשואות ברוב הקטגוריות יהיו נמוכות במידה ניכרת בשנים הקרובות. בסביבה כזאת, כאמור, סגמנט ה-PE הציג בעבר ביצועים עודפים באופן משמעותי על פני שוק המניות הסחיר. הביצועים היחסיים נטו עשויים להיות טובים יותר בשווקים תנודתיים, וזה נכון באופן גורף וללא הקשר גיאוגרפי. אבל שימו לב: יש פער משמעותי בביצועים, ולכן בחירת הקרן ומנהל הקרן היא קריטית. אז לא להתפשר! לכו על המנהל הטוב ביותר ועל קרן הדגל שלו.
- נדל”ן ותשתיות – בנכסים אלה יש לרוב מאפיין של הצמדה לקצב האינפלציה. כמו כן, נכון לכלול כעת נכסים ריאליים הצמודים לתמ”ג נומינלי, וכאלה עם מדרגות תמחור המוטמעות בתוך החוזים. נכסים מהסוג הזה נוטים להניב ביצועים טובים יותר בסביבות שבהן האינפלציה עולה על יעדי הבנקים המרכזיים.
- אשראי/חוב לא סחיר – בזכות תכונת הריבית המשתנה, שמגבירה את מרכיב ה-Fixed income בסביבת ריבית עולה, סגמנט זה יכול לשפר את פרופיל התשואה והסיכון של תיק ההשקעות המסורתי. הוא יכול גם לשמש כרכיב מגוון לתיק ואף לסייע בקיצור המח”מ. וכשהבנקים מצמצמים הלוואות ומקשיחים תנאים פיננסיים בפתרונות אשראי לחברות, יש הזדמנות משמעותית לאשראי הפרטי להשיג תשואות אטרקטיביות, ואפילו על בסיס לא ממונף.
