הנושא הזה אולי נשמע פחות זוהר משיחה על מניות, אבל ההשפעה שלו על הכסף של כולנו גבוהה לאין שיעור. כי את תכנון הפרישה, ובמיוחד לבעלי משכורות גבוהות, צריך להתחיל 32 שנים לפחות קודם לפרישה. מי ש”יעבוד בזה” באופן מסודר וכבר בשנות ה-20 לחייו, מי שלא יבצע טעויות פטאליות בדרך – או שכן, אבל ידאג לתקן אותן כשעוד אפשר – ירוויח. כי בסוף, מערכת הפנסיה בישראל היא מהטובות בעולם, היא לא יקרה במיוחד והיא גם יעילה מאוד מבחינה מיסויית. אבל יש כאן כוכבית: עבודה לא מסודרת, רשלנות של מעסיקים בדיווח, אובדן טופס 161 (סיום העסקה אצל מעביד) וכדומה, עלולים לעלות לנו בהרבה מאוד כסף ובעוגמת נפש עצומה במועד הפרישה.
אז כדי לצמצם את מרחב הטעות, הזעקנו לוובינר השבועי שלנו את ציפי אבירם קינן, מנהלת מחלקת הגיל השלישי ותכנון פרישה במנורה מבטחים ביטוח – הגוף הגדול בארץ לנושא הזה. באמת שלא מתהלכים בינינו רבים עם רמת הידע והניסיון שיש לה בעניין. ורק ניתן כאן את הערת האזהרה שהיא נתנה לנו: ההנחיות שאפשר להציע במסגרת כזאת הן כלליות. אין לראות בהן המלצה פרטנית, כי אין דומה מקרה אחד לשני. אפילו שני חוסכים עם מאפייני העסקה זהים עשויים להזדקק לתכנון פנסיוני שונה לחלוטין – בעקבות הבדלים במצב המשפחתי, במצב הבריאותי, באופי החסכונות, בציפיות לעתיד ועוד. נדרשת תפירה של התכנון לצרכי התא המשפחתי כולו. התא הספציפי.
אבירם קינן עשתה לנו סדר במה שחשוב לדעת על החיסכון הפנסיוני. למשל: איך מחשבים את הקצבה החודשית? בעצם, לוקחים את הסכום הצבור במועד הפרישה ומחלקים אותו במקדם ההמרה. המקדם הזה מחושק יחסית בביטוחי המנהלים אך משתנה בקרנות הפנסיה, והוא תלוי גיל, מגדר, מצב משפחתי, תקופת ההבטחה, קצבת בן/בת הזוג, הריבית ועוד. אם צברנו מיליון שקלים והמקדם עומד על 200, גובה הקצבה הראשונה יהיה 5,000 שקל. לשאלת אחד הצופים שלנו, אם יש טעם לדחות את קבלת הקצבה בשנה, השיבה האורחת: לכאורה כן, כי הצבירה אמורה לגדול (בכפוף לתשואות אותה שנה), ואילו המקדם (שהוא המכנה בחישוב) לקטון. אלא שוויתור על שנה של קצבאות – 60,000 אלף שקל בדוגמה שלנו – יצדיק את עצמו אולי ב-15 שנות קצבה לאחר מכן.
הבסיס לשאלה הזאת הוא העובדה (שרבים אגב לא יודעים) שגיל הפרישה – 67 לגברים, 63 לנשים ילידות 1962 ואילך (יעלה בהדרגה ל-64) – רלוונטי להסדרים הפנסיוניים (ולאפשרות של מעסיק להיפרד מעובדיו) ומאפשר לקבל קצבה גם במקביל להמשך עבודה. והרי רבים היום ממשיכים לעבוד, ולאו דווקא משיקולים פיננסיים. כך, הם יכולים לדחות את הפרישה אך לבצע “פרישה מדומה” עם קצבה פטורה ממס. אין עם זה בעיה – הקרנות יודעות לתת קצבה ולקבל הפקדות בו זמנית.
בין קצבה מוכרת לקצבה מזכה
הנה נושא שאין קריטי ממנו: לוודא שהכספים שהופרשו לפנסיה שלנו “צבועים” נכון כקצבה מוכרת, עד תקרה מסוימת. “מוכרת” פירושה שכבר שילמנו עליה מס שולי – זה פשר ההבדל העצום בין הברוטו לנטו החודשי שלנו – ואין צורך לשלם אותו שוב בפרישה. זאת לעומת קצבה “מזכה”, שעליה דווקא כן נצטרך לשלם מס שולי. ולמה זה כל כך קריטי? כי פעמים רבות, ודאי עד להיווצרות ממשק המעסיקים ב-2016 אבל זה קורה גם לאחר מכן, יש בעיות דיווח וטעויות רישום. קל הרבה יותר לתקן אותן קרוב למועד החלפת העבודה, ובטח לא בגיל הפרישה כאשר הזמן דוחק וצריך להתחיל לקבל את הכסף. התהליכים האלה לוקחים זמן. אגב, אנחנו באינווסטור מציעים ללקוחות את השירות הזה – הן את הבדיקה והן את התיקונים הנדרשים בעקבותיה.
עוד נושא שכדאי להכיר הוא הסל הפטור, שהוכנס ב-2012 כחלק מתיקון 190 הגדול – אז בוצע מעבר מ”נוסחת השילוב” ל”נוסחת הקיזוז”. הסל הפטור מחושב לכל אדם כמכפלה של תקרת הקצבה המזכה (נתון שמתקבל מדי שנה וב-2024 עומד על 9,430 שקלים); שיעור הפטור המגיע (אף הוא משתנה ועומד ב-2024 על 52%); ומכפיל ההמרה להון (העומד תמיד על 180). חישוב מהיר יגלה שב-2024 עומד הסל הפטור לאדם על סכום של 882,648 שקלים, ואותו ניתן לנצל לטובת קיבוע התנאים באחד משני מועדים, המאוחר ביניהם: או בגיל הפרישה הכרונולוגי (67 לגבר, 64-62 לאישה) או עם קבלת הקצבה הראשונה. אלא שרגע לפני החלת הפטור, המדינה שולפת את ה”פנקס השחור” ובודקת אם בעבר, ב-32 שנות העבודה שקדמו לפרישה, כבר נוצלו פטורים. למשל, במשיכת כספי פיצויים. את הסכום שכבר נוצל ממדדים לשנת הפרישה (בתוספת האינפלציה) ומכפילים פי 1.35. ברור שהנגיסה בכספים המיועדים לקבצה בפועל עלולה להיות משמעותית.
ומה לגבי כספי פיצויים? בעקבות תיקונים שונים, ובעיקר מעבר למכשירים קצבתיים, ברירת המחדל היא לייעד גם אותם, אם לא נוצלו בסיום ההעסקה, לקצבה העתידית. אבל מי שמחזיק בפוליסות ישנות עוד עשוי להיתקל בכספים שניתנו כהשלמה הונית (זה מופיע כקוד 4 בטופס 161, לעומת פיצויים קצבתיים המופיעים כקוד 6). ואותם, לא ניתן לייעד לקצבה.
בשורה התחתונה, כפי שסיכמה יפה האורחת שלנו: תהליך תכנון הפרישה ובחינת התיק הפנסיוני הוא לחלוטין לא מותרות כי אם הכרח. מי שלא יבצע אותו כראוי ובזמן – ואנחנו מדברים על שכירים ועצמאיים כאחד – צפוי למצוא את עצמו בבוא היום בברוך לא קטן.