עיתוי טוב מזה לוובינר עם מתן שטרית, הכלכלן הראשי של קבוצת הפניקס, לא יכולנו לבקש: ערב פרסום החלטה של נגיד בנק ישראל על גובה הריבית במשק. שטרית הציג לנו את השיקולים לכאן ולכאן, כשלא חסרות סיבות טובות להוריד: ההשתלטות היפה על האינפלציה, נתון צמיחה חלש ב-Q4 של 2023 (בהתאם לציפיות האוצר ובנק ישראל), ההיחלשות בצריכה הפרטית מרבעון לרבעון והקיפאון בענף הנדל”ן. חולשה נוספת ניכרת בפדיונות בקרנות הגמל וההשתלמות, שהגיעו ב-23′ לשיא כל הזמנים. זה אומר שהציבור מוכן לוותר על רמת החיים במבט קדימה, וגם אפקט העושר מתכווץ. מיחזורי המשכנתאות הגיעו אף הם לשיא, ולא בעקבות שיפור תנאים אלא בשל מצוקה תזרימית ורצון לפרוס את החוב לתקופה ארוכה יותר, על אף הריבית הגבוהה יותר.
מנגד, כשעדיין יש אי ודאות וסיכונים (ע”ע חזית צפונית), וכשבסך הכול יש שמונה החלטות ריבית בשנה ואחת כבר מאחורינו – מדוע למהר ולא להמתין לאפריל, ובינתיים לסכן את השקל בשל הפרשי ריביות ביחס למטבעות האחרים? הנגיד והמשנה לו כבר הבהירו שתהליך ההפחתות יהיה מדוד והדרגתי, ובתחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מעריכים שבסוף 24′ נראה רמת ריבית של 4%-3.7%. זה אומר עוד שתיים-שלוש הפחתות במהלך השנה.
בראייה ארוכת טווח יותר, נצטרך להתרגל לעולם של ריביות ריאליות, שלא כמו ריביות האפס של העשור החולף (לפני גל ההעלאות). הבנקים המרכזיים מסתכלים על הריבית הריאלית הטבעית, כאשר המשק במלוא הפוטנציאל וללא לחצים אינפלציוניים או דפלציוניים. בישראל, על פי המחקרים, מדובר על סביב 0.7%. לכך יש להוסיף אינפלציה של אמצע היעד, באזור 2%, מה שאומר ריבית שיווי משקל הקרובה ל-3%. לפחות מזה לא צריך לצפות, ודאי לא בשנה-שנה וחצי הקרובות.
לעניין השקל מול הדולר, שטרית תיאר באוזנינו את שני המבחנים ביחס למטבע: הווקטור המבני – אלו הם המשתנים המשפיעים על הכיוון לטווח הארוך, דוגמת העודף בחשבון השוטף והפעילות הכלכלית; והווקטור המחזורי – המשתנים המשפיעים לטווח קצר. נכון לעכשיו, אלה גם אלה תומכים בשקל חזק. מידול של כלל המשתנים נותן שער של סביב 3.4-3.3 שקלים לדולר. השער כעת מעט גבוה יותר בשל פרמיית הסיכון, וכאשר הסיכונים שעודם איתנו ייצאו, אפשר לצפות להתחזקות של השקל. הפגיעה בדירוג האשראי לא צפויה להשפיע משמעותית, שכן עלויות הגיוס של הממשלה בשווקים כבר התייקרו ממילא עם פרוץ המלחמה. כך או כך, ישנם סימנים טובים ליציבות הפיננסית.
לאן ילך הכסף?
שאלה מעניינת נוגעת למצרף הכסף הרחב שבידי הציבור – מזומן, פיקדונות, כסף נזיל – המסתכם בכ-1.8 טריליון שקל, עם עלייה ניכרת בחודשיים האחרונים. זהו נתון חשוב, שכן מדובר בכסף שמחכה למשהו (מצב שאפיין גם את תקופת הקורונה). לאן הוא ילך? שאלה טובה. אבל אם תהיתם מנין בא, חלק גדול מזה הוא צריכת החסר של ראשית המלחמה – אין תיירות, נסיעות ונופש – בצד העלייה בהכנסה הפנויה. המגויסים למילואים, למשל, הכניסו 140%-130% ביחס לגובה השכר שהיו אמורים לקבל ללא המלחמה.
אשר לשוק הדיור, שטרית סבור שנמשיך לראות ירידות מחירים עד סוף 24′ ולאחר מכן התאוששות. עוד לפני המלחמה חלה צניחה של 60%-50% בהיקף העסקאות ביחס לטרפת של 21′-22′, וזה קשור כמובן להעלאות הריבית. במקביל, בצד ההיצע חלה עלייה לאזורי שיא של 70 אלף דירות חדשות ועוד כ-20 אלף שפינו משפרי דיור. יחד עם זאת, המדד האחרון של הדיור הצביע דווקא על עליית מחירים של 0.7%. איך אפשר להסביר את זה? הנתון, שתמיד מגיע בפיגור מסוים, מתייחס לאוקטובר – חודש פרוץ המלחמה. מיעוט עסקאות, קרי פחות תצפיות סטטיסטיות, מהווה רעש בנתונים. ייתכן גם שהעלייה היא כמעט פיקטיבית וקשורה לריבוי המבצעים וההזדמנויות שמציעים הקבלנים. אבל מה יקרה הלאה? הפגיעה בכוח האדם בענף, כששליש מהעובדים לא נמצאים ומחצית מאתרי הבנייה מושבתים, תזעזע את ההיצע קדימה. זה, ירד עם הורדות הריבית, צופה פני התאוששות והתהפכות מגמה במחירים.
סוגיות נוספות שעלו בשיחה הן שוק האג”ח, שבו הפניקס נמצאת במח”מ מעט גבוה מממוצע השוק – וגם זה קשור בהנחה שהריביות עומדות לרדת (מה שאומר שביצועי הקרנות הכספיות והפיקדונות יהיו נמוכים יותר, אבל מנגד, איגרות החוב עשויות ליהנות מההורדות); וההשקעות בישראל, שם הפניקס נמצאת ב-Overweight יחסית לבתי ההשקעות. בכך מגולמות הנחת ההתאוששות המהירה ממשברים ביטחוניים בישראל; ההנחה שהרפורמה המשפטית – האירוע המעצב של מרבית 2023 – ירדה מהפרק; וההטיה החזקה לבנקים שבהם התמחור נראה כעת זול. שטרית מעריך כי מרגע שענן האי ודאות ילך מאיתנו, אנחנו צפויים לראות התאוששות מהירה במשק. יש מקום לאופטימיות.
