מה קורה בפלטפורמת מימון ה-P2P הגדולה בישראל? טריא עלתה לאחרונה לכותרות בהקשרים פחות חיוביים, עם תלונות של משקיעים שמנסים ולא מצליחים למשוך את הכסף. האם מדובר בבעיית נזילות נקודתית, או במשהו עמוק יותר? כדי לברר את הסוגיה, ולהבין טוב יותר את המודל, הזמנו שלושה מראשי טריא – אייל אלחיאני, המנכ”ל ואחד המייסדים; דודו זקן, יו”ר ועדת ההשקעות, לשעבר המפקח על הבנקים; ויאיר בן דוד, מנהל תחום תאגידים. ייאמר לזכותם שמרגע שביקשנו, הם לא היססו ובאו מיד.
טריא, הזכירו לנו האורחים, הייתה אלטרנטיבה מצוינת להשקעה בעולם של ריביות אפסיות. במשך 9 שנים היא העמידה יותר מ-650 מיליון שקל לחוסכים כמעט בכל סכום, עם תיק ללא מינוף וסולידי מאוד: קרוב ל-100% ממנו עם בטוחות, כשביותר מ-82% מדובר בנדל”ן בישראל בשעבוד ראשון ו-LTV ממוצע של 50% (על כל שקל השקעה יש נכס בשווי 2 שקלים), וכשכל משקיע יכול לראות בשקיפות ובכל רגע נתון איפה הכסף. גודל התיק כולו הוא כ-3.5 מיליארד שקלים, כשטריא יצרה מהיום הראשון שוק משני: אם משקיע רוצה למשוך את כספו, משקיע חדש נכנס בנעליו באותו הסכום וממשיך את התיק.
המודל נשען על יתרון מובנה שיש לטריא על פני הבנקים, אשר להם קשה יותר להגיב במהירות בחיתום, למשל מול קבוצות רכישה או במקרה של רצון לחלץ במהירות הון מנכס לא משועבד. הריביות על ההלוואות בטריא מתעדכנות אחת ל-3 שנים. כעת היא השיקה מספר מוצרים חדשים, וגם את “טריא קרדיט” חברת בת, הפועלת למתן אשראי ליזמים, ונושאת תשואה גבוהה בהרבה.
המוצרים הם נזילים מאוד בשגרה, אבל בזמנים מאתגרים, המשיכה עשויה לדרוש זמן רב יותר. ועדיין, מבהירים בטריא, הסיכון לאי החזר הוא מזערי. גם כעת, למרות אתגרי השוק, בטריא מתעקשים שלא להכניס משקיעים חדשים בדיסקאונט, כך שכל מי שיוצא מקבל את מלוא כספו ורווחיו. גם תנאי החיתום לא הוגמשו, כך שרמת הביטחון נותרת בעינה.
מודל הגבייה הוא 10% מהרווח של המשקיע (מה שאומר שעל עסקה בדיפולט גם טריא לא מקבלת דבר) ועמלת הקמה חד פעמית, 1%-0.5% לשנה, בצד של מתן האשראי. החברה היא רווחית ולא ממונפת, ושקופה גם מעצם היותה ציבורית. יש בה הפרדה מוחלטת בין כספי המשקיעים לכספי החברה. המטרה היא לייצר תזרים מבחינת תשואת היעד, שתאפשר ללקוחות לעמוד במטרות שהגדירו לעצמם. מתוך 3.5 מיליארד השקלים שבתיק יש משקיעים פרטיים רבים בסכומים שונים, כ-60% מהם הגיעו באמצעות פמילי אופיס ומתכננים פיננסיים למיניהם, כ-20% הגיעו באופן אורגני וכ-20% מוסדיים (בשנה האחרונה נכנסו חברת ביטוח ושני בתי השקעות שהחליטו על סמך האנליזה, בצד האג”ח הקונצרני והממשלתי, גם להיות בשוק הלא סחיר דרך טריא). ברבעון האחרון, בעקבות העלאות הריבית, גייסה טריא 46 מיליון שקל, כשבעבר כבר הגיעה ל-100 מיליון בחודש.
גם בקורונה נוצר פער בין היוצאים לנכנסים, אך הוא נסגר תוך כ-5 חודשים. גם אז, אומרים בכירי החברה, הייתה ביקורת וטענות על עיכובים. הם מזכירים שמבחינה משפטית, אין מחויבות להנזלה, שכן בסופו של דבר מדובר בפלטפורמה מתווכת. ובכל זאת, קיים רצון להמשיך את השירות הטוב והיעיל שהלקוחות הורגלו בו, ואפילו במחיר של חיתוך ברווחי החברה עצמה. וזה בדיוק מה שקורה כעת, כששוב נוצר פער ואף פער מאתגר יותר, שכן הפעם לא בריביות אפס עסקינן – יש למשקיעים חלופות טובות, והמרווחים מעל הריבית הבנקאית הצטמצמו. שנה מהיום, בטריא מעריכים שהתיק כולו יעלה, שקצב העלייה שלו יגבר, ושתהיה התייצבות על אזורי הפריים פלוס 3%-2.5%.
