עם שווי שוק של 413 מיליארד דולר (וזה עוד אחרי ירידות משמעותיות) וצמיחה של 35% בממוצע שנתי על פני עשר שנים – פי 20 בהכנסות, תשואה של 3,000% למניה מאז ההנפקה – טנסט היא סיפור מרתק. סיפור שאפשר ללמוד ממנו לא מעט על כלכלה, יזמות, טכנולוגיה וגם גיאופוליטיקה. אם יש מישהו שמכיר את הסיפור על בוריו, מהאנקדוטות הקטנות ועד למודל העסקי הגאוני, זהו יובל וינרב מהפודקאסט “להבין את סין”. השאלנו אותו לשעה וחצי כדי להבין את טנסט, וגם קצת את סין.
יובל סיפר לנו איך הכול התחיל: במייסד האגדי מא הואטנג (הידוע בכינויו טוני מא) שהסתמן כעילוי עוד כתלמיד, מכר את הפרויקט הראשון שלו כסטודנט והעתיק בלי בושה וכמעט בלי לשנות את השם את ICQ הישראלית (תהינו אם יש לו פוסטר של יוסי ורדי במשרד). את הבוסט הגדול הוא עשה דווקא כש-Open ICQ נאלצה לחשב מסלול מחדש לאחר שהפסידה בתביעה שהגישה נגדה AOL, מי שרכשה את ICQ המקורית. כך הפכה ל-QQ, עם חשיבה מקיפה על חוויית משתמש, נראות וברנדינג, ובעצם, בנייה מחודשת של המוצר. אז התחיל הטירוף, כשתוך שנה, כמעט מאה מיליון סינים – כל מי שגלש אז ברשת במדינת הענק – היו יוזרים. נותר לפתור רק עניין פעוט: איך רואים מזה כסף?
בתחילה השקיעו בחברה הסינית קרנות וגורמים פרטיים. באחד הגלגולים היה זה Naspers, תאגיד של תקשורת מסורתית מדרום אפריקה, ששילם תמורת אחוזים ממנה ב-2001, לאחר משבר הדוט-קום, 32 מיליון דולר – כנראה ההשקעה החכמה (או בת המזל) מהטובות שראינו. ומה שיפה זה שהמשקיע לא מיהר לממש – כיום מדובר בחברה עם שווי השוק הגבוה באפריקה ובפער (ועדיין היא שווה פחות משווי האחזקה שלה בטנסט).
טוני מא פיצח את המודל העסקי שיהווה חלק גדול מהכנסות החברה עד היום: סקייל חסר תקדים ל-Freemium, מודל שבו מוצרי הבסיס מוצעים בחינם, ושירותים נוספים ניתנים בתשלום (Micropayments או Digital goods). למשל: אקססוריז לאווטאר בתוכנת המסרים המיידיים. רק על זה, מעמלה ממוצעת של 5 יואן, עשתה החברה 30 מיליון דולר בשנה. בנקודה זו בא לידי ביטוי ארגון המוצר המשובח שלה, ברמה הגבוהה בעולם ולא רק בסין. כזה שמיטב המוחות בעמק הסיליקון מסתכלים על מה שהוא עושה – ומבינים מה יהיו הפיצ’רים שלהם שנתיים קדימה.
כך בונים מפלצת גיימינג עולמית
QQ, בהובלת המנכ”ל ומנהל המוצר הראשי, מתחילה לדבר עם הלקוחות. להבין מה חסר, מה עובד ומהם דפוסי השימוש. היא מבינה שאחד ה-Use cases החזקים הוא צ’ט שמנוהל במקביל למשחק מחשב. אז מה עושים? שיפטינג לעולם הגיימינג. עד מהירה הופך המוצר המשלים הזה לליבה עסקית בחברה, כאשר בתוך המשחקים רוכשים המשתמשים את אותן סחורות דיגיטליות באמצעות מטבע דיגיטלי ייחודי. המטבע הזה נעשה פופולרי עד כדי כך שהוא מתקבל גם מחוץ לפלטפורמה.
ב-2004 מבינה החברה הסינית שבשלו התנאים לצאת לגיוס דרך הנפקה. מרטין לאו, כיום נשיא טנסט, מוביל את ההנפקה מטעם גולדמן זאקס ואז חוצה את הקווים. הוא מקבל את האחריות לגיבוש האסטרטגיה וכן לקשרי המשקיעים ולאסטרטגיית ה-M&A. יש לו חלק דרמטי ביצירת האימפריה שטנסט הפכה להיות – מעין מקבילה לברקשייר האת’ווי של וורן באפט, בתחומים אחרים.
היא רוכשת 90% מריוט גיימס, המפתחת של ליג אוף לג’נדס – משחק שמכניס לבדו כבר שני מיליארד דולר בשנה והופך את הגיימינג התחרותי (eSports) לתופעה עולמית. קונה 40% מאפּיק גיימס, מפתחת פורטנייט, לפי שווי של 300 מיליון דולר – כיום היא שווה כ-30 מיליארד. היא מהראשונות שמכירות בחשיבות המובייל לענף ומחזיקה בזכויות הרוב של משחקי המובייל המצליחים בעולם, בהם קלאש אוף קלאנס של Supercell הפינית. היא הופכת את המשחקים, ובהם פורטנייט, לגרסת באטל רויאל – כולם נגד כולם. מודל הפרימיום עובד עכשיו בסקייל.
המהלך הבא, שהופך את טנסט למפלצת רב-זרועית, הוא בניית אסטרטגיה למובייל. צריך להבין שבסין המעבר הוא חד ומהיר מאינטרנט קפה – משעות ספורות ביום על מחשב ציבורי – ליכולת לצרוך תוכן פרטי 24/7. מהר מאוד מתברר שבמודל של QQ זה לא ילך, וכך נוצרת הגרסה הראשונה של WeChat. זה מתחיל בתוכנת מסרים מיידיים עם שני פיצ’רים שוברי שוויון: הודעות מוקלטות (מי שראה סיני מנסה להקליד סימניות יודע עד כמה זה מסורבל) ויכולת לאתר בקרבתך משתמשים בפרמטרים מוגדרים (נשמע מוכר?). תוך שנים ספורות, עם צמיחת המובייל בסין, אפשר לומר שמיליארד סינים משתמשים ב-WeChat. ואז מתחילה המונטיזציה הגדולה: כל רכישה נעשית בלחיצת כפתור, עם מטבע וארנק דיגיטלי מובנים, בלי חיכוך ועמלות לצדדים שלישיים.
ה-Super app שכולם מסתכלים עליה
טנסט ועליבאבא מחזיקות יחד ביותר מ-90% משוק התשלומים בסין, והשירות כבר מתרחב כך שיוכל לשמש את התייר הסיני בחו”ל בלי צורך בוויזה או מאסטרקרד. ב-2017 WeChat הופכת ל-Super-app ומשיקה Mini programs, אפליקציה בתוך אפליקציה. יש בה הכול: האוּבר הסיני, יישומון לרכישות קבוצתיות, שירותי משלוח עד הבית ועוד רשת שלמה של חברות חיצוניות, שבונות את האפליקציות שלהן על גבי התשתית של טנסט. כשענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות חושבות על מודל Infrastructure להשראה, זה זה.
כיום, במונחי הכנסות, טנסט היא חברת הגיימינג הגדולה בעולם. היא גם ספקית שירות הסטרימינג למוזיקה עם הכי הרבה משתמשים בעולם. הרשת החברתית הגדולה בסין, שנייה רק לפייסבוק (לפרקים אף עברה אותה בשווי השוק). וגם חברת השקעות הטכנולוגיה מהגדולות בעולם, עם פורטפוליו מרשים של חברות בסין ומחוץ לה, כולל ספוטיפיי וטסלה. ייתכן שזאת רק ההתחלה, עם מנועי צמיחה כמו מעבדת AI חזקה (בחברה טוענים שהאימון הכי מוצלח לאלגוריתמים נעשה בעזרת הגיימינג), פיתוחים בתחום ה-Digital Health, כניסה לשוק הענן, דאטה לצורך שירותים ותובנות, ואך מתבקש – המטאברס.
לא הכול ורוד, ובשנה האחרונה, כמו חברות סיניות רבות, טנסט ספגה הפסדים לא פשוטים. לצד הקורונה, ששוב משביתה את שנחאי, גם הממשל הנחית כמה מכות על החברות. אלא שבשונה מעליבאבא, טנסט ידעה תמיד להישאר ב”צד הנכון” (יחסית) של הרגולציה ולא “לעשות בעיות”. ייתכן שלשנה-שנתיים הקרובות, היא סוג של הימור. אבל כמי שמוכיחה כבר 20 שנה שהיא יודעת תמיד לזהות את הכיוון הנכון, יובל סבור שלטווח הארוך – וגם הארוך מאוד – נראה אותה ממשיכה לדהור מעלה. לנו קשה להתווכח, אבל גם קשה להתנבא.
